בנין ציון · חלק א׳ סימן ד׳

עוד כתב מר נ"י ועתה נביא עוד ראיה מן הספרי המובא בדברי רבינו הגדול הרמב"ן בפ' ראה בפסוק לשכנו תדרשו ובאת שמה וז"ל וטעם לשכנו תדרשו שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ד' ותאמרו איש אל רעהו לכו ונלכו הר בית אלקי יעקב ובספרי לשכנו תדרשו דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד וכו' עכ"ל הרי שהזהיר לבל נמתין עד שיבוא נביא לאמר לנו עלו ודרשו ה' וזבחו לאלקים תודה רק אנחנו נעלה ונדרוש כאשר לאל ידינו ואח"כ יזכינו וישלח לנו נביא ונתחייבנו להשתדל בעוז ותעצומות וחיל עד מקום שידינו מגעת כמו שנאמר זכור ה' לדוד את כל עונותו כו' עד אמצא מקום לה' עכ"ל דמר נ"י וגם בזה אתמה שמהספרי אדרבה ראיה להיפך שזה לשון הספרי דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ואתה מוצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד זכור ה' לדוד אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב אם אבא באוהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' שלא תעשה אלא על פי נביא שנאמר ויבוא גד החוזה ביום ההוא ויאמר לו עלה והקם לה מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר ויחל שלמה לבנות בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביו עכ"ל הספרי הרי בפירוש אף על פי דיליף מקרא לשכנו תדרשו שלא נמתין על נביא לעלות לירושלים ולבקש מקום המקדש כמו שעשה דוד עם כל זה אסור להקריב אלא על פי נביא כדיליף מדוד שלא הקריב אפילו במזבח עד שבא גד החוזה ואמר לו עלה והקם לה' מזבח וכמו שכתב הספרי בפירוש שלא תעשה אלא על פי הנביא. והנה בתחלה עלה בדעתי שאולי יש לחלק שזה דוקא בעוד שלא נודע מקום המזבח לדוד לא הותר לו להקריב רק ע"פ נביא אבל מאחר שנודע מאז מותר להקריב גם שלא על פי נביא אמנם ראיתי שז"א שהרי דוד ידע מאז שישב עם שמואל בניות ברמה כל מקומות בנין הבית כאשר מיד ד' עליו השכיל וכן אמרינן סוכה (דף נ"ג) כשכרה דוד שיתין קפא תהומא וכו' וכתב רש"י דלא ס"ל דמששת ימי בראשית נבראו דהיינו מה דאמרינן שם (דף מ"ט) דשיתין של מזבח נבראו מששת ימי בראשית הרי דס"ל לרש"י דדוד כרה שיתין של מזבח בימי אחיתופל שקדם להך מעשה של ארונה וא"כ כבר ידע דוד מכוון מקום המזבח ואעפ"כ לא הותר לו להקריב רק על פי נביא א"כ כל שכן בזה"ז שאפילו מקום המזבח לא נודע לנו במכוון ועוד נלענ"ד דבלא"ה הספרי אינו ענין לזמן הזה דמהפסוק נראה שהי' הציווי לישראל כאשר כבר נחלו ארץ הקדושה לדרוש למקום שישכון ד' ולבא שמה עוד טרם יתגלה להם ע"פ נביא שיהי' שם משכן ד' וכן עשה דוד שבחר ירושלם למושב לו ואף שכבר ידע ע"י רוח הקדש שבהר המורי' תשכון כבוד ד' עם כל זה לא בנה מזבח ולא הקריב עליו עד שנאמר לו בשם ד' ע"י גד החוזה. ומכל זה ראי' שאסור לבנות מזבח ולהקריב עליו עד שיבא לנו ע"פ הנביא ציווי הקב"ה לזה: