באר שבע · חלק ע״ב סימן ח׳

והביאו בית יוסף בטור אבן העזר בסימן ד' ומדקאמר אלא בסהדי משמע דלא מהימן למפסליה בלא סהדי על ידי אמתלא וכי תימא היא גופא טעמא מאי למה לא יועיל אמתלא טובה ואלימתא במקום חזקה כבר נתן טעם לשבח בירושלמי בפרק עשרה יוחסין על המשנה מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים כו' ומשום דחזקה חשובה כמו עדים ממש על אותו דבר וז"ל רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר איש ואשתו עשו אותן כשני עדים חזקה אין אשה שותקת על בני חברתה וכו' הרי שאין הטעם משום דשויא אנפשייהו חתיכה דאיסורא הוא אלא משום דהוי כמו עדים ולכך מלקין וסוקלין ושורפין על החזקה ואין הורגין על האמירה כדאיתא בירושלמי הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אין הורגין עליהן משום אשת איש עד כמה הוי חזקה עד ל' יום ולכן לא אשכחן בשום מקום בכולה גמרא דמועיל אמתלא אלא דיקא באמירה לחוד בלא חזקה כההיא דשנינו בפ"ב דכתובות ת"ר אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחילה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באשא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכו' אבל בכל מקום שהזכירו חזקה לא הזכירו היתר של אמתלא כלל כההיא דשנינו בפרק עשרה יוחסין במשנה מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאה עמו למדינת הים הרי היא זו ואלו הן בניה א"צ להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים ובגמ' אמר רבה בר רב הונא ובכרוכין אחריה וכו' וכההיא דאמר רבי יוחנן מלקין על החזקות ושורפין וסוקלין על החזקות וכו' והטעם כמו שנתבאר משום דחזקה חשובה כמו עדים ממש על אותו דבר ולכן בודאי משוינן לה וכן כתב הר"ן בהדיא בפרק שני דכתובות בשם הרשב"א גבי בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכו' וז"ל ומיהו אם הוחזקה נדה בשכנותיה דאמרינן בסוף קדושין דבעלה לוקה עליה משום נדה אפי' נתנה אמתלא לומר לא לבשתי בגדי נדות אלא מפני כך אינה נאמנת דכיון דבעלה לוקה אלמא כודאי נדה משוינן לה כך כתב הרשב"א ז"ל עכ"ל.