שוב מצאתי שכבר הקשה הר"ן ז"ל קושיא זו בפ"ק דכתובות ותירצה קרוב למה שתירצתי אני משום דאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה כי הא דאכתי מחסרא מסירה לחופה ובשעת כניסה לחופה אי אפשר לו לברך על הקדושין וחופה כיון שכבר קדש מזמן מרובה וכשבא לקדש ולכנוס כאחת נמי לא ראו לתקן לו ברכה בפני עצמה כדי שיהא טופס ברכה שוה לכל כו' והרא"ש ז"ל הקשה גם כן קושיא זו ותירץ כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח פילגש וקיים מצות פריה ורביה אינו מחויב לקדש אשה והלכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאפשר קיים מצות פריה ורביה בלא קידושין כו' ואיני יודע למה משכן נפשו לחלוק על הרמב"ם וסייעתו שאסרו להדיוט ליקח פילגש הלא בנקל היה יכול לתרץ קושיא זו על פי הנחת הר"ן שאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה והרא"ש בעצמו כתב סברא זו בכמה דוכתי ולפי דהקדושין אינן אלא הכשר מצות קיום פריה ורביה נמצא שאין הקדושין גמר מלאכתה של מצוה זו דהא אכתי מחסרא עיקר קיום המצוה דהיינו פריה ורביה הלכך אין מברכין על הקדושין. כן נראה לי:
באר שבע · חלק מ״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.