תשובה הן אמת דבפ"ק דחולין משמע שהחתן מברך ברכת אירוסין כשהוא בעצמו מקדש אשתו מדקאמר שם תלמיד חכם צריך שילמוד ברכת חתנים ולמה לא אמר ברכת אירוסין אלא משום דאין מברך ברכת אירוסין כי אם החתן כשהוא בעצמו מקדש אשתו או שלוחו כשמקדש האשה הלכך לא הוצרך לומר ת"ח צריך שילמוד ברכת אירוסין דהא כל חתן בעצמו מברך ואף אם אינו ת"ח כשהוא בעצמו מקדש אשתו ולאו אורח ארעא לשוויא לת"ח שליח לקדש אשה כדאיתא בפרק האיש מקדש לא חציף איניש לשויא לאבוה שליח וה"ה לת"ח ועוד דהא אמרינן בפרק ערבי פסחים ובפרק גט פשוט האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא לה מיניה ומה"ט לא יעשה לשליח ת"ח לקדש דילמא מחלפא ליה וכן משמע בהדיא בירושלמי דברכות שהחתן מברך ברכת אירוסין כשהוא בעצמו מקדש גבי כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מקדושין בבעילה ויגעתי ומצאתי כתוב בהג"ה סמ"ק שנתן טעם להמנהג שאין החתן מברך פן יתבייש מאן דלא ידע לברך ואין טעם זה נכון בעיני דא"כ יותר טוב היה לתקן שיהו כל החתנים מברכין ברכת אירוסין מתוך הסדור או שהיו מקרין את הכל כמו שנהגו בענין אמירת הרי את מקודשת כו' וכדתנן גבי בכורים בתחלה מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא מפני הבושה התקינו שיהו מקרין את הכל ובחידושים של מרדכי ארוך כתב וז"ל הכי אמר רב שלום גאון מקום שאין בקי לברך ברכת אירוסין או נישואין אלא החתן לבד חתן מברך לעצמו אבל אם יש אחר לברך אל יברך החתן משום דמחזי כיוהרא כן מצא רש"י בתשובת הגאונים עכ"ל.
באר שבע · חלק מ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.