באר שבע · חלק מ״ח סימן ט״ז

מה שכתב מההיא דרבי אמי איקפד על רב נחמן משום דאדם חשוב שאני אין משם ראיה ואפילו זכר לדבר ליכא משום דהתם מיירי שכדי להתרחק מבשולי ע"א ראוי לכל אדם חשוב להחמיר על עצמו כי איכא למיחש שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר ואין משם ראיה לשאר אסורין כי י"ל דדוקא התם שאני כי מצינו שעשו חז"ל הרחקה יתירה בבשוליהם מה שלא עשו כן בשאר איסורין דהיינו כגון גבינה וכן חמאה של ע"א במקום שנוהגין בה איסור אינן בטלים בס' כשאר איסורין לדעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"ג דהלכות מאכלות אסורות וכן כתב הרשב"א בת"ה ושאר פוסקים ואפילו אם נאמר דה"ה לכל איסורין היינו שיש בהן צד איסור ודוקא על עצמו אבל בנדון שלפנינו שהוכחתי דהיתר גמור הוא מדין הגמרא שלנו וכל הפוסקים הנ"ל לא הזכירו כלל איסור זה חלילה להחמיר על אחרים וכל זה תמצא מבואר בכמה דוכתין בגמרא והואיל שיודע אני שאין הגמרות ביד מכ"ת אכתוב אל מ"כ מקום אחד לעיין שם ותמצא מבואר כל זה שכתבתי והוא בתשובות רשב"ץ והביאו ב"י בטור י"ד סימן קי"ג ע"ש עם היות שאין צורך גדול לכל זה כי כל מה שכתב מכ"ת להשיב בסתירת הדין אינן רק קרסים קטנים ורוב הדברים אינם נוגעים כלל לסתור עיקר הדין ועליהם איני רוצה להשיב: