באר שבע · חלק מ״ה סימן י״ג

הרי קמן מבואר בדבריו שאף לאחר שיצא לא יאמר אותה עד לאחר שהחזיק בדרך כפשטא דלישנא דגמרא דלעיל וגם הרמב"ם ז"ל כתב בפרק י' מהלכות ברכות שיאמר תפלת הדרך לאחר שיצא מן הכרך כו' ולא אישתמיט שום אחד מן הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל לכתוב שיכול לברך אותה קודם שאחז בדרך והיינו משום דלא ערב לבם לגשת לחלוק על גמרא ערוכה דקאמר משאחז בדרך דמשמע דוקא משאחז בדרך ואילך ולא קודם לכן וכ"ש שאסור להקדים כל כך זמן רב לברך אותה בעוד שמתפלל בבהכ"נ לסמוך אותה לאחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה ואינו יוצא לדרך אלא אחר גמר תפלה בבהכ"נ דהא יש לחוש דילמא תבוא איזה סבה אחר צאתו מבהכ"נ שלא יוכל כלל לצאת לדרך ויבא לידי ברכה לבטלה ועובר על לא תשא וגו' דהא מצינו בכמה מקומות שחששו שלא לברך במקום שיש לחוש דילמא יבא לידי ברכה לבטלה כדאיתא במרדכי בפרק כיסוי הדם שכתב בשם גדולי נרבונ"א והטור י"ד בסימן כ"ח בשם בעל העיטור השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק את הריאה שלא יבא לידי ברכה לבטלה כו' ע"ש וכן כתב רבינו יונה בספ"ק דברכות בשם ר"ת לענין סוכה שאינו מברך כשנכנס לישן בה מפני שמא לא יוכל לישן והויא ברכה לבטלה ע"ש.