באר שבע · חלק מ״ד סימן י״ח

וכתב שם המרדכי בשם רבינו טוביה ז"ל טעם להתיר דאיכא ספיקי טובא כי שמא לא בא חותם הנאבד מעולם ביד כותי ואת"ל בא לידו שמא לא זייף ואת"ל שזייף בו שמא לא העמיד אלא בדבר המותר כו' ע"ש ואע"ג שאפשר לומר שלא התיר מה"ט אלא דוקא בדיעבד מ"מ בנדון דידן שלא איתחזיק איסורא מעולם כלל כ"ע מודים דמותר לסמוך עליו אפילו לכתחלה ואין לחוש כלל כל זמן שאין אנו רואים ריעותא ורגלים לדבר וכ"כ מהרי"ק ז"ל עצמו דלעיל בתשובה הנזכרת וגם משמע לשם מדבריו דכשאין הכותי מוכר ביוקר יותר לישראל שאין לחוש בשום ענין שהכותי טרח ומזייף דהא כתב וז"ל ואפילו היינו יודעים שיש לו גבינות לישראל בבית כותי זה ולא היינו יודעים חשבונם איכא למיחש דילמא טרח ומזייף כדי למכרם ביוקר לישראל כו' משמע אבל אם היינו יודעים חשבונם או שאינו מוכרם ביוקר יותר לישראל כנדון דידן לא חיישינן שטרח ומזייף כדי שיהו מצוי' בידו הרבה גבינות למכור לישראל.