לפום ריהטא קושיא חזקה היא על הרמב"ם אכן לפי האמת לא קשיא מידי משום שהרמב"ם מפרש הא דקאמר בגמרא אם הוכיח סופו על תחלתו אסור מיירי דוקא כשנתן לו סתם בלא שום תנאי ואחר שעה חזר ואמר לו דברים שהוכיח סוף דבריו מצד הלשון על תחלת דבריו שאינן אלא הערמה שלא גמר להקנות לו וכגון מתנת בית חורין דאסיק למילתיה ואמר ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה ובכה"ג מיירי דווקא תרי לישני דרבא עלה דמתניתין ובלישנא בתרא בא רבא לחדש ולומר דלאו דוקא קאמרה המשנה ואינן לפניך כו' אלא אפילו אמר ליה הן לפניך שיבא אבא ויאכל אסור דנהי דבעלמא ויבא לאו תנאי בכה"ג שלא אמר כן בשעת מתנה בתוך כדי דבור אלא אחר שעה הכא שאני מ"ט סעודתו מוכחת עליו.
באר שבע · חלק מ״ב סימן כ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.