באר שבע · חלק מ׳ סימן ח׳

על כן לפי דעת כל הפוסקים הנזכרים החולקים על המרדכי בשם מהר"ם לא היה צריך ראובן ליתן שום טעם מהנך ב' טעמים שטען דאף על פי שלא היה לו שום חסרון בעולם ביורשי הלוויה אפ"ה אין יכולים לכופו להניח ממונו בידם כמ"ש הרא"ש ותלמידי הרשב"א בהדיא הא דאמר להו רב יוסף עד האידנא חד הוה והשתא חמש לפייסם בדברים אמר כן שלא יתרעמו על מה שיסלקם וה"ה נמי אם לא שבק אלא חד זריז ומהימן מצי מסלק וכבר כתבתי שכן משמע נמי מדברי הרמב"ם הנזכרים והמרדכי גופיה סיים וכתב בפרק הגוזל ומאכיל שהמיימוני פליג על מהר"ם וגם הר"ר משה מרגנשפור"ק כתב על דברי מהר"ם ומספקא לי דדלמא דוקא גבי שמירת בהמות אבל בעיסקא יכול לטעון הם אינם יודעים להשתדל כמו אביהם וכן משמע בפרק המקבל רב יוסף הוה ליה שתלא שכיב שבק חמש חתני כו' עכ"ל.