וכן פסק הרא"ש בהדיא בפרק המקבל גבי רב יוסף ה"ל שתלא שכיב כו' בשם מהר"ם גופיה וז"ל רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא שכיב ושבק חמש חתני אמר עד האידנא חד הוה והשתא חמשא וסמכו אהדדי ומפסדי ליה אמר להו אי ניחא לכו דשקליתו שבחייכו ומסתלק לכו מוטב ואי לא מסלקינן לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה האי שתלא דשכיב מסלקינן ליה ליורש דיליה בלא שבחא ולאו מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן ליורש דיליה בלא שבחא אבל אי בעי יהיב ליה שבחא ומסלק ליה דאין ממון להורישו לבניו והכי איתא בתוספתא דפרקין המקבל שדה מחבירו ומת לא יאמר לו תן לי מה שעשה אבי אלא שמין ונותנין לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל א' מן השותפים או מן המתעסקים שמת בעל השותפות או העיסקא אפילו התנו לזמן קבוע וכו' הורו הגאונים הא דא"ל רב יוסף עד האידנא חד הוה והשתא חמש לפייס בדברים אמר כן שלא יתרעמו על מה שיסלקם והוא הדין נמי אם לא שבק אלא חד זריז ומהימן מצי מסלק וכן כתב הרמב"ן ורבינו מאיר ז"ל עכ"ל.
באר שבע · חלק מ׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.