באר שבע · חלק ל״ט סימן נ״ט

והיו הדברים האלה על לבבך ולטוטפות בין עיניך לדקדק בהם היטב ותמצא תשובה מספקת לשאלה זו האחרונה כי המאמר הזה עם היותו קטן בכמות הוא רב באיכות כמו שיתבאר לפנינו אך יתד תהיה על אזנך שלא לשמוע לדברי הח"מ שכתב על זה בסימן ר"צ ונראה דזה לא איירי אלא במי שהן בידו ולא נתמנה אפוטרופא אבל האפוטרופא א"צ עוד ב"ד אלא יעשה כפי הנראה לו עכ"ל הטור כי הטור אזיל לטעמיה שפירש שם לפני זה הא דקאמר בגמרא בפרק איזהו נשך יהבינן ניהליה בב"ד לאו למימרא שב"ד גופיה יהבי ניהליה אלא האפוטרופא יתנם לו במעמד ב"ד ופרש"י הטעם מפני שיש כח לב"ד להפקיר נכסי המקבל כו' ואין כן דעת הרא"ש שהוא כתב טעם אחר דצריך ב"ד משום דתהוי ללוה אימתא דב"ד ולפי טעם זה אין רשות לאפוטרופא להלוות ממון היתומים לאחרים בלא רשות ב"ד וכמו שכתבו בהדיא תלמידי הרשב"א הטעם דצריך ב"ד כדי ליטול רשות מהן דאין אפוטרופא רשאי להלוותם מעצמו בלא רשות ב"ד שיש תועלת ליתומים בכך אם כן מה שכתב הרא"ש אעובדא דרבינא בסוף פרק אלמנה ניזונית שהבאתי לעיל מיירי אפילו באפוטרופוס גמור וראיה מבוארת ומבוררת שאין להשיב עליה מדברי רבינו ירוחם ז"ל שכתב בספר מישרים בנתיב כ"ו חלק א' וז"ל אפוטרופוס או כל מי שיש בידו ממון יתומים צריך שיעשה בממון יתומים במאמר ב"ד ואם יאמר מדעת עצמו אעשה בו כמו בשלי לא יצא בזה ידי חובתו ליפטר מן האונס כו' וסיים כן כתב הרא"ש הרי אתה רואה מפורש באר היטב שכתב דין זה אפילו גבי אפוטרופוס וגם בית יוסף דחה דברי הטור בטוב טעם ודעת ע"ש.