באר שבע · חלק ל״ט סימן ל״ז

ת"ר אפוטרופין מוכרין בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים להאכיל ליתומים אבל לא להניח ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים וכו' ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה מ"ט דילמא משתדפי וכו' אבל מוכרין שדה לקנות שורים לעבודת שדות אחרות כו' ופרש"י אבל לא להניח המעות שמא יגנבו אי נמי משום שבח בית אביהם נוי וכבוד הוא להם כו' הרי קמן מבואר באר היטב שאין האפוטרופין רשאין למכור שדות של היתומים אלא דוקא להאכיל המעות ליתומים כשאין להם לאכול בלאו הכי או לקנות שוורים לעבודת שדות אחרות ואפילו למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה אינו רשאי וכבר כתב מהרי"ק בשורש קפ"ו שחזקת החנות דינו כקרקע וכ"ש בנדון דידן שהרי כבר נודע לכל שבזמן הזה אין לנו שדות וכרמים ועיקר עסקנו במעות להלוות ברבית ומהאי טעמא כתב המרדכי בפרק המפקיד דבזמן הזה כל הנפקדים דינם כשולחני ומותרין להשתמש במעות וכו' א"כ ליכא מאן דפליג דחזקת החנות ממשכונות חשוב בזמן הזה כמו שדות וכרמים בזמן חכמי הגמרא ואין לך שבח בית אביהם גדול מזה שאינו רשאי האפוטרופא למכור כמו שנתבאר ועוד דהא כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ה סימן ד' וז"ל וששאלתם בענין שני אחים שהיה להם קרקע בשותפות ומת אחד מהם והניח בנים קטנים ומנו להם ב"ד אפוטרופוס ועתה טוען האח הנשאר לאפוטרופוס שאותו קרקע שהוא בשותפות בינו לבין יורשי אחיו אין בו דין חלוקה ורוצה לבא עמו בדין גוד או אגוד והאפוטרופוס משיב שאינו רשאי למכור קרקע היתומים מאחר שאינו צריך למכור הקרקע להאכיל המעות ליתומים אלא להניח המעות.