באר שבע · חלק ל״ט סימן ל״א

וכן פסק הטור ח"מ בסימן ע"ה וז"ל והא דאמרינן בשהשיב הנתבע איני יודע אם פרעתיך אם לא שחייב לשלם ה"מ בלוה גופיה אבל אם תבעו ליורש ואמר איני יודע אם אבי פרעך אם לא פטור כיון שאם היה קיים היה יכול לומר פרעתי אנן נמי טענינן ליה ליורש שאביו פרע וכתב רב אלפס שנשבע היורש היסת שאינו יודע לו אצל מורישו כלום וכ"כ הר"י ברצלוני ז"ל וכו' עד ולפי מ"ש למעלה בסימן ס"ט בשם א"א הרא"ש ז"ל שאין חיוב שבועה על היתומים אלא כדי לגבות אבל ליפטר אין צריכין לישבע שבכל דבר שאביהם היה נשבע ונפטר הם פטורין בלא שבועה הכא נמי א"צ לישבע וכן כתב בעל העיטור לפיכך התובע ליורש מלוה על פה לא שנא אם אמר היורש איני יודע אם לוה אם לאו ויש עדים שלוה ל"ש אמר איני יודע אם פרע אם לאו ל"ש אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא בכל ענין פטור בלא שבועה אלא שמחרים סתם על כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום עכ"ל הטור וכן פסק הרא"ש ז"ל בהדיא בסוף פרק המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים וז"ל אבל פלגא דפקדון לא גבי דטענינן ליתמי שמא אביהם החזיר ואף שבועת יורשים שלא פקדנו אבא אין צריכין לישבע דלא נאמרה שבועת יורשין אלא כשהניח להן אביהן שטרות על אחרים ובאין לגבותם צריכין לישבע שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע הוא אבל בממון שהן מוחזקין כו' ואביהם היה צריך לישבע הן פטורין מן השבועה ע"כ.