באר שבע · חלק ל״ט סימן כ״ז

ואע"ג דהרז"ה ז"ל בספר המאור השיג בזה על הרי"ף וס"ל נהי דכתיבת יד אינו כשטר גמור לגבות ממשועבדים משום דלית ליה קלא אבל חשוב מיהא כשטר לענין שאינו נאמן לומר פרעתי משום דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי וכן פרשב"ם והתוס' בשם ר"י בפרק גט פשוט וכן ס"ל הראב"ד והרשב"א והרמ"ה וחיל' מידי דהוה אשטר שאין בו אחריות נכסים דאע"פ שאינו גובה ממשועבדים לא מצי למימר פרעתי משום דמצי א"ל שטרך בידי מאי בעי מ"מ הא כבר כתב המרדכי על דין זה בסוף פרק גט פשוט דאנן בפלוגתא דרבוותא מספיקא לא מפקינן ממונא וכעין זה כתוב בהגהות מרדכי דכתובות בשם מהר"ם דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אי תפיס אידך לא מפקינן מיניה ועוד דהא כבר הסכימו לדעת הרי"ף רוב מנין ורוב בנין אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים דאזלינן בתרייהו בכל התורה כולה שכבר כתב הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' בפרק גט פשוט שהגאונים הראשונים והאחרונים וכל רבני ספרד ז"ל אמרו כדברי הרי"ף וכן כתב בעל התרומות בשער י"ג בשם הגאונים רב שרירא ורבינו האי ז"ל וכן פסק רש"י וכן פסק המרדכי והר"ן ושאר המחברים ובראשם עטרת תפארת הפוסקים הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות מלוה ולוה וכדי לבאר בתכלית השלימות קיום דין זה הנה אציג לפניך לשונו בעינו וז"ל: אין ההלואה שבעל פה נגבית מן היורשין אלא באחד משלשה דברים אלו כשהחייב מודה בה וצוה בחליו שיש לפלוני עליו חוב עדיין או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע הזמן לפרעה וחזקה היא שאין אדם פורע בתוך זמנו או שנדוהו עד שיתן ומת בנדוי כל אלו גובין מן היורשין בלא שבועה אבל אם באו עדים שהיה חייב אביהם לזה מנה או בפנינו הלוהו אינו גובה מן היורש כלום שמא פרעו שהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכן אם הוציא כתב יד אביהן שהוא חייב לו אינו גובה בו כלום כמו שבארנו עכ"ל.