ומיהו אפשר לדחות ולומר דרבינו הקדוש היה מכוין לאחשובינהו לישראל בעיניו המאמינים ביחוד השם כדי להמשיך לבו להאמין ביחוד השם ויגייר עצמו ולכן שלח לו מזוזה שנזכר בה יחוד השם דכן מצינו נמי בהדיא בפ"ק דע"א גבי אונקלוס בר קלוניקוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה כו' עד כי נקטין ליה ואזלי חזא מזוזה דמנחא אפיתחא אותיב ידיה עליה אחיך אמרי ליה אמאי קא מחייכת אמר להו מנהגו של עולם מלך יושב מבפנים ועבדיו מבחוץ משמרים אותו אבל הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' איגיירו כולהו ותו לא שדר אבתריה כו'. הרי קמן מבואר שמשכינהו דאיגיירי כולהו על ידי מזוזה.
באר שבע · חלק ל״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.