באר שבע · חלק כ״ח סימן ב׳

דע אחי וראש שכבר קדמך הגאון רא"ם ז"ל בתוספותיו לסמ"ג בהלכות חמץ בקושיא זו והעלה בצ"ע ולי נראה ליתן טעם לשבח והוא מפני שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות בשרש תשיעי דאין לוקין שתי מלקיות ולא מונין שני לאוין אלא כשהן שני שמות והן שני ענינים אבל כששני הלאוין הן מענין אחד אף על פי שיש להם שמות מתחלפים בתורה כמו לא תעולל עם לא תפאר אינו לוקה על שניהם ואינם נמנים לשני לאוין אף על פי שהעובר בהן עובר בשני לאוין וא"כ כ"ש בנדון דידן שאין להם שמות מתחלפים בתורה והן מענין אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות באזהרת לא תבשל גדי וכן כתב הסמ"ג בסימני מצות ל"ת סימן ק"מ קמ"א דבכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאוי אחד הם מפני שאין ראוי שימנה איסור ההנאה לאו בפני עצמו לפי שהיא והאכילה ענין אחד הוא כי האכילה מין ממיני הנאה היא ומזה הטעם לא זכר הרמב"ם ז"ל מלקות כלל על ההנאה לא בהלכות חמץ בפסח ולא בהלכות בשר בחלב ולא בהלכות ערלה ושאר מאכלות האסורים בהנאה וגם כשמנה כל הלוקים בפרטן בפרק י"ט מהלכות סנהדרין שהן ר"ז לא קחשיב בהדייהו איסור הנאה ומזה הטעם תניא בפסחים פרק אלו עוברין ובמכות פרק אלו הן הלוקין המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואוכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד הנשה ולוקה משום אוכל גיד הנשה ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה משום הבערה ואלו משום הנאה לא קאמר.