אבל לפי האמת לא קשיא מידי לא על הגמרא בפרק עשרה יוחסין שהבאתי לעיל ולא על הטור ולא על הרמב"ם ז"ל מפני דס"ל דמלבד השמתא שהוא שורת הדין הוה מנגיד רב דרך קנס וחומרא שהרי במצער שליחא דרבנן כבר מצינו בפירוש שחייב משורת הדין שמתא בפרק הגוזל בתרא אמר רבא שליח ב"ד מהימן כבי תרי וה"מ לשמתא כו' ואפשר לומר דאפילו נהרדעי לא פליגי בזה ולא אמרו אלא דמלקות שחדש רב לא הוי אלא במקדש בביאה אבל שמתא שהוא שורת הדין נשאר במקומו במצער שליחא דרבנן וה"ה למוסר מודעא אגיטא דמשורת הדין הוא לנדותו משום דהא דבר שבערוה חמורה וליכא מאן דפליג בהא ולכן פסק הטור בסימן קמ"ד דמשמתינן ליה מאן דמסר מודעא אגיטא וראיה מבוארת ומבוררת לדברי נ"ל מדברי הטור ח"מ סוף סי' ח' שכתב והמצער שליחא דרבנן יש להם רשות לב"ד להכותו מכת מרדות והשליח נאמן כשנים להעיד על מי שביזהו כדי לנדותו ע"כ וקשה היאך נכנס במכת מרדות ויצא בנדוי ועוד קשה למה תלה מכת מרדות ברשות ב"ד יותר מהנדוי אלא ה"ק ואם רצו הב"ד להחמיר עליו ולהכותו מכת מרדות מלבד השמתא שהוא שורת הדין הרשות בידן וכן יש לדקדק בדברי הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות סנהדרין דוק ותשכח. והצעתי משא ומתן זה בפני מורי הגאון מהרי"ף כ"ץ נר"ו וקלס את דברי ואמר אלי יפה דקדקת ויפה כוונת:
באר שבע · חלק כ״ו סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.