באר שבע · חלק כ״ד סימן ה׳

ואני תמיה טובא על הרב ז"ל מה היא החרדה גדולה זו שחרד על מהרא"ש ז"ל עד שכתב ולפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפיו דנהי שהר"ן כתב כן בפרק אין מעמידין דלא מהני הדלקת האש אלא דוקא גבי פת ולא גבי שאר שלקות וכן נראה מדברי הרשב"א בת"ה בסוף בית ג' וכ"כ ריב"ש בתשובה סימן תקי"ד מכל מקום מצינו כמה פוסקים המפורסמים קמאי דקמאי ובתראי ז"ל החולקים עליהם וס"ל דמהני הדלקת האש אפי' גבי שלקות והם מהר"ף בסמ"ק סימן רכ"ג והכל בו בסימן ק' וגדולה מזו כתבו דאפילו השלכת קיסם מהני להוציאנו מידי בישול ע"א כמו בפת ע"ש וכן משמע בהדיא במרדכי פרק אין מעמידין ונוסף על כל זה כתב בא"ו הארוך בשם מהר"ם דאם הדליקה הגויה האש מאש של ישראל ובשלה בו התבשיל מותר וכ"ש אם עשה האש בעצמו דשרי וכן הגאון מהר"י מולון ראש ואב לכל האחרונים פסק דאפי' ניפוח בפה או במפוח מהני להוציאנו מידי בישול ע"א והאגור הביאו לפסק הלכה ומה שהקשה וגדולה מזו אמרו כו' נראה דלא קשיא מידי דשאני התם כיון דכשעשה ישראל ההנחה לא היה ראוי להתבשל הוה ליה כאלו לא עשה כלום משום דקרובי בשולא על ידי ישראל לא מהני אלא היכא שיש שם אש הראוי לבשל אבל כשעושה ישראל בעצמו האש שהוא ראוי להתבשל אצלו אין לך קרובי בשולא גדול מזה דהא אי אפשר להתבשל בלא אש ואף על פי שאפשר שלא היה ניכר זמן קרוב בישול בכך מכל מקום מאחר שנשתתף הישראל עם הע"א ועשה תיקון גדול לבישול ודאי מהני כן נראה לי הטעם של הפוסקים דס"ל דעשיית האש מהני אמנם מהא דפריך הגמרא היכי דמי אלימא היפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא היפך לא הוה בשיל אמאי מותר בישול ע"א נינהו כו' רואה אני סתירה חזקה על דברי א"ו הארוך כלל מ"ג שכתב בלשון הזה וכל שכן אם הניח ישראל בשר על גבי גחלים שלא היה ראוי להתבשל ולצלות ובא ע"א והיפך בהן ונתבשל שמותר עכ"ל וכן ראיתי מי שהגיה על דברי הרמב"ם שכתב או שהניח ישראל וגמר ע"א הרי זה מותר וז"ל ואפי' לא היה מתבשל בלא סיוע ע"א עכ"ל.