ולפי שהתוס' והרא"ש כתבו דבריהם על ההיא דפרק כירה דבשרא דתורא לא בשלה בכלי ראשון שהעבירוהו מעל האור ולשי' משמע בהדיא דהיינו דוקא אחר שנח מרתיחותיו אבל אם עודו מעלה רתיחות כעין שהיה מעלה רתיחות בעודו על האור אז הוי כאלו הוא עדיין על האור ממש ואפילו בישרא דתורא בשלה ביה ולכן דקדק המרדכי שהבאתי למינקט שנחו מרתיחותיו בעבור זה הוכרחו התוספות והרא"ש לומר שהכלי הוא יבש לאשמועינן דלא איירי הכא מכלי רותח שיש בו מים ועודו מעלה רתיחות כדמשמע להו לאינשי וכבר היה אפשר להתוס' והרא"ש לפרש בהדיא לכלי רותח שאינו מעלה רתיחות ואף אם יהיה מים בכלי אלא משום דסתם כ"ר רותח מעלה רתיחות אם יש בו מים מטעם שכתבו התוס' בפ' כירה וז"ל וש"מ כ"ש אינו מבשל תימה מ"ש כ"ש מכ"ר דאי יד סולדת בו אפי' כ"ש נמי מבשל ואי אין יד סולדת בו אפי' כ"ר נמי אינו מבשל וי"ל לפי שכ"ר מתוך שעמד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה אבל כלי שני אע"ג דיד סולדת בו מותר שאין דפנותיו חמין והולך ומתקרר ע"כ.
באר שבע · חלק כ״ג סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.