דמשמע שאין המנהג מבטל הלכה אפילו לענין ממון אלא דוקא מנהג ותיקין דהא אמתניתין דהשוכר את הפועלים קאי והלא גמרא ערוכה שנינו בפרק הגוזל בתרא ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרים וממנהג הספנים אלמא דאע"ג דדין תורה לחשוב לפי ממון ולפי משוי מ"מ המנהג חמרים וספנים מבטל ההלכה ואיך אמר הא"ז דדוקא מנהג ותיקין מבטל הלכה ולא עוד אלא המרדכי בעצמו כתב כן בריש בבא בתרא וז"ל והרב רבי אבגדור כהן השיב וז"ל איש הבא אל עיר נושבת יהודים אם צריך ליתן מס תוך י"ב חדש אם מנהג קבוע שם לחובה איני יודע לפטרו כדתנן בפרק הפועלים הכל כמנהג המדינה וגרסינן עלה בירושלמי זאת אומרת המנהג מבטל את ההלכה כו' עד אלמא מנהג בני העיר דוחה את דין חכמי הגמרא אע"פ שמצאו לו סמך מן המקרא ולא מנהג חכמים בלבד אלא אפילו מנהג החמרים והספנים יש לסמוך עליו כדאמרינן בפרק הגוזל בתרא ובלבד שלא ישנו ממנהג החמרים וממנהג הספנים ובפ"ק דב"ב אמרינן רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן עכ"ל. משמע דבמנהגי ממונות לא בעינן מנהג ותיקין.
באר שבע · חלק כ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.