וכן כתב בהדיא בשאר דוכתי טובא לדעת א"ז דאפילו בממון בעינן מנהג ותיקין ועוד דזה הלשון סתור מיניה וביה דבתחלה כתב ש"מ אפילו לענין איסור אתמר דמבטל הלכה דאי דוקא לענין ממונא כו' ש"מ דס"ל דעיקר דברי הירושלמי וא"ז קאי לענין ממונא אלא דלאו דוקא לענין ממונא אתמר ולבסוף מסיק וכתב דלא קאי כלל לענין ממונא אם לא שתאמר דמ"ש בתחילה ש"מ אפילו לענין איסור אתמר כו' לא קאי על הא"ז אלא על הירושלמי לבד.
באר שבע · חלק כ״ב סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.