באר שבע · חלק כ׳ סימן ג׳

והשתא קושיא גדולה אני רואה כאן לכל הפוסקים דאזלי בשטת רבינו שהרי הכא משמע מן הגמרא להדיא דאותה ברייתא שאומר בפרק במה בהמה יוצאה דזוג פקוק לבהמה בצוארה מותרת בחצר אע"פ דאסרו לצאת בו בר"ה מפני מראית העין אתיא אליבא דאותו תנא שאומר שוטחן בחמה ולא כנגד העם דס"ל דכל שהוא אסור מפני מראית העין בחדרי חדרים שרי וכן פרש"י שם להדיא וכ"כ בתוספות ובהגהות אשר"י בשם מהרי"ח דאליבא דמאן דפסק דאסור משום מראית העין בחדרי חדרים אסור לדידיה לא תצא בהמה לחצר וזוג פקוק בצוארה והשתא קשה לכלהו רבינו פסק פרק חבית כרב דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אסור ובפרק במה בהמה פסק דשפיר דמי לצאת בהמה לחצר בזוג פקוק וכן הרא"ש פסק פר' חבית כרב והכא פר' במה בהמה פסק להיתר בזוג פקוק לבהמה בחצר ואלו ברשות הרבים פסק דהוי טעם האיסור משום מראית העין ומיימוני פכ"ג מהלכות שבת פסק כרב ובפ"ב מהלכות שבת פסק בזוג פקוק לחצר להיתרא ולדידיה נמי טעם איסור יציאה לר"ה הוי משום מראית העין וכן סמ"ג לאוין ס"ה פסק גבי בגד ששרה לו במים שאסור לשוטחו אפילו שלא כנגד העם ובההוא סימן עצמו פסק להיתר גבי זוג והטור א"ח סימן ש"א ובסימן ש"ה פסק להיתרא גבי זוג פקוק בחצר אע"פ שאסור מפני מראית העין ונוסף הקושיא על הרא"ש שבפרק חבית כתב בהדיא דההוא בריתא דזוג דאתמר בפרק במה בהמה אתיא דלא כרב משמע דלדידן דפסקינן כרב אין הלכה שיוצאת בזוג פקוק בחצר ואילו לעיל פרק במה בהמה משמע מדבריו להדיא דהלכה כההיא בריתא ומכיון דאוקי הגמרא כההיא ברייתא דזוג כפלוגתא דתנאי וכסתם מתני' דחבית דפליג אדרב לא ידעתי טעם נכון ליישב קושיות הללו כי אע"פ דאיסור הולך לחינגא לא הוי אלא מדרבנן ליכא לתרץ הכא כדמתרצי התוספות פ"ה מכתובות דף ס' ופרק ב' דחולין דף מ"א ופ"ק דע"א דף י"ב וגם לית שום אחד מהתירוצי שעושה הר"ן פ"ק די"ט גבי הולכת סולם שיספיק לתרץ קושיא זו ואדרבה לפי דעת הר"ן מפליג הקושיא על כל הפוסקים הללו גבי זוג לפיכך כי ליכא שום איסור בהולכת הזוג עליו כמו שכתבו התוס' פ' במה בהמה ואין האיסור רק מפני הרואים מיהו אמת כי לפי הסמ"ג יש איסור גם משום משוי גבי זוג כמו שכתב איהו להדיא שם דארכבה אתרי רכשי וכבר כתבתי לעיל טעם סמ"ג ואפילו לדידיה א"א לישבו בשום ענין כיון דלעולם הוי בפלוגתא דתנאי ואתיא ההיא ברייתא דלא כרב עכ"ל שלטי הגבורים.