ויישב שנשמרו מפירוש הרמב"ן ז"ל שלא עלה על דעת אביי דר' יוחנן ומתני' בהוציאה גט מיירי אפילו במקום שכותבים כתובה אלא דוקא מעיקרא דהוה ס"ד דמצי לומר דגט היינו כתובה כו' אבל לבסוף דעיין בה ואשכח דליכא למימר דגט היינו כתובה הדר ביה והודה לרבי יוחנן ודוקא במקום שאין כותבין כתובה איירי ודכוותה במתני' אבל במקום שכותבים כתובה לא גביא משום דריע טענתה כו' ולפיכך הוזקקו בעלי התוספות לומר אריכות לשון זה היכי מוכח וכו' לאשמועינן דאביי בתר דהדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה מאתים כתוב ביה מוקי מתני' אף במקום שכותבין כתובה ולאפוקי מהרמב"ן זה הוא עיקר כונתו.
באר שבע · חלק ב׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.