דיש לומר דמה שמצינו דאף באיסורי דרבנן צריכין דוקא ס' היינו דוקא מין שלא במינו דיהיב טעמא שלא חילקו חכמים באיסור דיהיב טעמא לענין שיעור ס' בין שעיקר איסורו אינו אלא מד"ס בין שעיקר איסורו הוא מדאורייתא או שיש לו שורש מן התורה בכל ענין צריכין דוקא ס' אבל מין במינו שלא יהיב טעמא כלל אלא שגזרו מין במינו אטו שלא במינו כמ"ש הרא"ש בסוף פרק גיד הנשה יש לנו לומר בכל דבר שעיקר איסור דידיה מדרבנן ולית ביה איסור דאורייתא כלל אוקמוה אדאורייתא דמדאורייתא כל איסור בטל ברובא בעלמא והא"ז וסייעתו לא אמרו דבשר עוף בחלב וכל כיוצא בזה בטל ברובא בעלמא אלא דוקא כשנתערב מין במינו וכה"ג צריך ליישב דעת הרא"ש שכתב רבינו יונה בשמו בא"ו הארוך לענין אם נמלחו דגים טמאים עם דגים טהורים שפסק כדעת א"ז דאין צריכין ס' דמאחר דציר דגים טמאים דרבנן סגי להו ברובא בעלמא דוק ותשכח ואף שראיתי מי שכתב על פסק א"ז אבל האשר"י כתב פ"ק דביצה דאף באיסור דרבנן צריכין ס' אין אני רואה שום גילוי דעת ממה שכתב הרא"ש פ"ק דביצה דאפילו איסור דרבנן שנתערב אסור להוסיף עליו לבטלו דס"ל דאף באיסור דרבנן צריכין דוקא ס' מפני שכל כך שייך לומר דין זה של אין מבטלין איסור לכתחלה על איסור שאני צריך ס' אלא סגי ליה ברובא בעלמא כמו על איסור שצריך דוקא ס' האי כי דיניה והאי כי דיניה שהרי מאי דפריך הגמרא והא אין מבטלין איסור לכתחלה קאי על איסור שהוא בטל ברוב וזה נראה לי ברור:
באר שבע · חלק י״ט סימן י״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
