באר שבע · חלק י״ז סימן ג׳

ואין לדחות ולומר דאין ראיה מדם שהוא בכרת ויש לחוש למראית העין משא"כ בבשר עוף בחלב שהוא דרבנן דהא ליתא שהרי הגמרא מלא על כל גדותיה מחשש מראית העין אפילו באיסור דרבנן כמו באיסור דאורייתא רק שלא גזרו לאסור אפילו בחדרי חדרים אלא דוקא באיסור דאורייתא כמו שכתבו התוספות בפרק אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשים כו' שהבאתי לעיל ואדרבה הרבה יותר איכא למיחש משום מראית עין גבי בשר עוף בחלב בשביל שהוא רק דרבנן מן גבי דם ויש בזה שלשה טעמים נכונים חדא שהרי מצינו שהחמירו בענין אכילת בשר עוף בחלב יותר מבאיסור דם ושאר כל איסורין שבתורה והיינו איסור העלאה על השלחן דתנן ריש פרק כל הבשר שגזרו בית הלל שלא להעלות אפילו בשר עוף עם הגבינה על השלחן שהוא אוכל עליו מפני שיש לחוש שמא יבא לאכלם יחד משא"כ באיסור דם ושאר כל האיסורין שבתורה שלא אסרו בהן העלאה שהרי לא אסרו לישראל לאכול על השלחן שאוכל הכהן עליו תרומה וקדשים אי נמי שאוכל הע"א עליו דם נבילות וטריפות ויין נסך אע"פ שהוא מכירו ואם תאמר היא גופא טעמא מאי איך גזרו העלאה אטו אכילה הלא האכילה עצמה של בשר עוף בחלב אינה אסורה אלא משום גזירה שגזרו רבנן אטו אכילת בשר בחלב שאסור מן התורה וא"כ הוי גזירה לגזירה ואין גוזרין גזירה לגזירה אפילו בדאורייתא כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא ומכח קושיא זו דקדק רב יוסף בריש פרק כל הבשר שבשר עוף בחלב אסור מן התורה יש לומר דטעמא רבה איכא במילתא והוא דמשום דלא בדילי אינשי מיניה שכל אחד היתר בפני עצמו הוא החמירו בו יותר מבשאר איסורין.