ונ"ל ליישב שכוונת התוס' בתימה זו כך הוא היכי מוכח דאפילו במקום שכותבין כתובה דגביא אפילו כי לא נקיטא כתובה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה הלא אין זה קשיא כלל מכח תרי טעמים חדא דהא רב בודאי פליג ארבי יוחנן דאמר הטוען כו' לא אמר כלום כמ"ש התוס' לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' ויכול להיות דגם שמואל פליג ארבי יוחנן כמ"ש התוס' בפרק הכותב ואפ"ה לא נמנעו תרוייהו מלוקמה למתני' במקום שאין כותבין כתובה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה אלא מאי אית לך למימר לדידהו דאין זה קושיא כלל דבמקום שאין כותבין כתובה ראוי ומחוייב דאינו נאמן לומר פרעתי אליבא דכ"ע ולאו משום דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם אחר כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום במה תגבה כתובתה אם לא בגט ממש או בעידי הגט וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק הכותב וז"ל שאין נאמן לומר פרעתי לכולי עלמא במקום שאין כותבין כו' וכתבו עוד שם וז"ל א"נ אי שמואל לית ליה דרבי יוחנן דאמר לא אמר כלום אם לא תוציא הגט ממש יהא נאמן לומר פרעתי אפילו במקום שאין כותבין כו' דגט הוי במקום כתובה כו' הרי אתה רואה מפורש דאע"ג דלית ליה דרבי יוחנן דאמר הטוען כו' לא אמר כלום אפ"ה כשתוציא הגט ממש מיהא פשיטא דאינו נאמן לומר פרעתי אפילו במקום שאין כותבין כתובה ואינו חושש לקושיא זו אטו גט מנה ומאתים כו'.
באר שבע · חלק א׳ סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.