אמנם עתה שהיא צויתה וחלקה בצוואתה אין לה זכות כי אם במה שצוותה וחלקה וכיון שהיא לא רצתה לחלק רק אותם הנכסים אין ליורשיה שום זכות עוד עפ"י תנאי זה והטעם שהתנאי הוא שתוכל היא להניח למי שתרצה וכיון שלא הניחה אלא דבר מועט איבדה זכותה בכל היותר וכן מוכח מלשון התנאי שאמר אז תוכל מרת מלכה הכלה הנז' להניח כו' תוכל אם תרצה אבל אם לא רצתה אין עליו חיוב וכן מוכח עוד מלשון שני שאמר כי מעתה ומעכשיו נותן למרת מלכה אשתו המאתים דוקאדוש ומלבושיה ותכשיטיה שתוכל לעשות מהם מה שתרצה בעת פטירתה הרי שלא רצתה לעשות יותר ודאי אין עליו חיוב כלל ופקע זכותה אם לא אם הייתה נפטרת בלי דיבור והכי מוכח עוד מתנאי האחר שאמ' ואם ח"ו תפטר בלי דיבור מורה שאין חיוב כל המאתי' דוקאדוש על הסתם עליו אלא דוקא אם תפטר בלי דיבור אבל אם דיברה הכל בדבריה בין רב בין מעט ונוסף על כל זה העידו בפני ב"ד הר' אליעזר טולידאנו והר' יאודה אורטא"ש שהם דברו לה בעת צוואת' ואמרו לה והרי בעליך בבית השביה ואת עוזבת אותו בלא כלום לפי שהיא חלקה כל הנמצא תחת ידה ואז צוותה שמכח המסור לה בכתובתה היא נותנת לבעלה במתנה הבק' אם שהיה בטריפול ונודע שהבק' הם בעצמו היה יותר ממאתים דוקאדוש אם כן נמצא שכב' חלקה יותר מהתנאי אלא שרצת' לתיתו במתנה לבעל' מפני שהיה שבוי והיה סיפק בידה לעשות שכן כתוב בתנאי שתוכל לעשות מהם מה שתרצה והרי רצתה ונתנה לבעלה ולא גרע בעלה מאיש אחר:
אבקת רוכל · חלק צ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.