ראבי"ה דמשומד יורש את אביו ואע"פ שכתב המרדכי בשם מר רב צדק גאון דמשומד אינו יורש את אביו דהא דפריך הכא לר"י דילמא ישראל משומד שאני הכי פירושו דילמא ישראל משומד מוריש לבניו וכן פירש רבינו חננאל עכ"ל לא שבקינן מה שהסכימו בו הרמב"ם והרא"ש ז"ל שעל הוראנתם סומכין כל ישראל: מיהו אע"פ שהדין הוא כך שמשומד יורש את אביו מן התורה כ"כ הרמב"ם שאם רצו ב"ד לאבד ממונו ולקונסו שלא יירש כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשו' בידם וכיוצא בזה כתב הרא"ש בפסקיו וז"ל אם אפשר טוב לתיתו ביד ב"ד ולא יהבינן ליה דאזיל ואכיל בגיותיה כדאמרינן גבי קנס בכתובות ואם ישוב יתנו לו ירושתו עכ"ל וכיוצא בזה כתב המרדכי בשם ראב"יה וכ"כ עוד הרא"ש בתשובה הביאה הטור וז"ל והר' יהודה כתב בספרו הדינים תשובה אחת לרבינו משולם ששומד אינו יורש את אביו והביא ראיה מן הפסוק וא"ל דקרא אסמכת' בעלמ' הוא דאע"פ שחטא ישראל הוא ובנו הוא לכל דבר אבל קנס הוא שקנסו חכמי' ואסמכוה אקרא עכ"ל ותשוב' זו דרבי' משול' כתבה הרשב"א בתשו' בשם רבי' האיי ואע"פ שיש לדון על טענת הרא"ש שטען שתשובה זו וגם בפסקיו דאע"פ שחטא ישראל הוא ובנו הוא לכל דבר דאיכא למימר דלאו כללא הוא לכל מילי דהתם לענין קידושין ולענין שבנו המשומד פוטר מן היבום אבל לענין ירושה אין לנו ויותר היה נראה שרבי' משולם ורבינו האיי מדאורייתא אמרו שאינו יורש מההוא קרא דמייתי ומההיא דפ"ק דקידושין ליכא ראיה כמ"ש לעיל אין משיבין את הארי: ומ"מ לדברי הכל לענין מעשה אין משומד יורש את אביו אלא דאיכא מאן דאמר מדינא ואיכא מאן דאמר מקנסא ואע"פ שבתרומת הדשן כתב לחלק בין היכא דלית בה צד הרהור תשובה ומיבק אביק במינות להיכא שיש בטחון ספק שמא יחזור בתשובה נ"ד הא חזינן דלית ביה צד הרהור תשובה ומיבק אביק במינות הילכך דבר פשוט הוא דאין לך ראוי לקנס יותר מזה כ"ז הוא אפילו לא היתה כאן צוואת האב וכ"ש שצוה האב ופירש שאם לא יקיים אותם תנאים שהתנה לא יטול דבר ויזכו בחלקו שאר יורשיו וכיון שהתועב הוא לא רצה למול והפר ברית וחק זכו בחלקו שאר יורשים וכיון שהיורש האחד בגיות ינתן ליהודי חלקו וחלק השני מחלק התועב הזה עם חלק שהניח לו אביו כדי שיאכל היהודי הפירו' ויונח ביד ב"ד עד שיבא ליהידות וינתן לו או עד שימות ויירשנו אחיו היהודי ומאחר שכשמת האב היו הנכסים ביד שליש וזה היהודי עם אחיו התועב סבבו להוציא הנכסים מיד השליש להניח בית אמם אם עתה רוצה היהודי שיוציאו הנכסים מידה ויטול הוא חלקו והשאר יהא מונח ביד ב"ד הרשות בידו דהוא אסקה והוא אחתה כ"ש אם טוען שאינם בטוחי' בידה לסבו' שהוא טוען שהדין עמו ואם האשה הנזכרת נתנה מהנכסי' הנז' לתועב הזה אין ספק כי היא פושעת בידים כיון שלא קיים מה שהתנה אביו וחייבת לשלם מנכסיה כ"ז נר' לי פשוט נאם הצעיר יוסף קארו
אבקת רוכל · חלק צ׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
