אבקת רוכל · חלק פ״ט סימן ד׳

ומ"ש כל זה שאמרתי בהנחת שדברי הטור סותרים אלו את אלו ואפשר לומר שאינם סותרים כו' עד שיכתבוהו כמנהג המדינה אני תמיה איך מעלים עינו מלשון בעל התרומות לומר שאינם ע"פי המנהג ודבריו מבוארי' שהם ע"פי מנהג שכתב שלא כתבוהו מפני ציווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרי כמו שרגילים הסופרים לכתוב כן בכל השטרות עכ"ל הרי מפורש בדבריו שהיו הסופרים רגילים לכתוב כן בכל השטרות ואין לך מנהג גדול מזה ואם נפשך לומר שמ"ש שדברי בעל התרומות הוא כפי דין התלמוד טעמו מפני מ"ש ואין בזה משום מגיד וחוזר ומגיד כו' הדבר ברור שאין משם ראיה דכל מי שיאמר שאף על פי שכתוב בשטר נאמנות נאמנים לומר שלא נכתב בציוויו של לוה אלא מטעם מנהג שופרי דשטרי יקשה עליו דהו"ל חוזרי' ומגידים ויצטרך לתרץ מההיא דירושלמי ומ"ש שהיישובים שכתבתי אינם נראים לו כי הראשון שדברי בעל התרומות הם כשאין מנהג פשוט כו' עד והשמיט מלת בכל אפריין נמטייה דאגב ריהטא דלישניה הודה לדברי שדברי בעל התרומות הם על הקדמת שהמנהג לכתוב כן בעיר הפך ממ"ש בסמוך שדברי בעל התרומו' אינם אלא על דין התלמוד ולא על המנהג ומ"מ אין מזה סתירה ליישו' הראשון שכתבתי דכמה פעמים אנן נדחקים בלשון אחד כי היכי דלא תיקשי ואף על פי שבלשון התרומות כתוב כל הרי אמרו אין למדין מן הכללות