אבקת רוכל · חלק ע״ד סימן א׳

בפני ב"ד יצא שטר צוואה שזה נסחו ביום פלוני נכנסנו לבקר את ראובן פלוני שהיה חולה ומצאנוהו שהיה מיושב בדעתו כו' וצוה מחמת מיתה שאם אשתו לא תנשא ותרצה לשבת על כבוד בעלה שתהיה גבירה ושולטת על כל נכסיו בין מקרקעי ובין מטלטלי כל ימי חייה ואם תרצה להנשא תטול כל כתובתה וחמשים שולטאניש יותר עוד צוה שיתנו לפ' קרובו ארבעים שולט"אניש עוד צוה שכל זמן שלא תנשא אשתו שלא יהא רשאי שום גברא לבקש ממנה שום חשבון ולא לכתוב הנכסים ולא שום שבועה אלא שתהיה אפטרופא כנז' עוד צוה שמשבעים שולט"אניש שחייב לו ראובן פלוני יעשו ס"ת ומפה ותפוחים ויהיו לפ' כך ולפ' כך עוד צוה שיתנו לפ' כך לפ' כך בתנאי שיאמרו קדיש כל השנה על נפשו עוד צוה שיתנו להקדש כך ולתמחוי כך ולסופר הצוואה א' שולטאני ולפ' כך עוד צוה שיתנו לחברת ת"ת מאה שולטאניש שיקנו מהם קרקע ע"י הר' פ' והר' פ' ומהפירות יאכלו התלמידים והקרן יהיה קיימת לעד עוד צוה שהש"ס שולטאניש שיש לו ביד הר' פ' יהיו ביד אשתו עם כל קרקעותיו וכלי זהב ואבנים טובות שהכל יהיה תחת ידה עם התנאי הנזכר עוד הוסיף לקרובו הנ"ל עשרה שולטאניש ולאמו עשר' ומלבושיו ועוד צוה שיתנו לשתי אחיותיו שני שולטאניש עוד צוה שיתנו שתי סעודות להקדש ואחד שולטאני' לחברת הקברים עוד צוה שאם לא יספיקו הנכסי' שיש לו בשטרות חוץ מהש"ס שולטאניש שיש ביד הר' פ' שהם לאשתו והקרקעות והתכשיטין הנז' וכל כלי הבית שהם שלה ג"כ כל הנכסים האחרים יחלקו ביניהם כנז' ואם לא יספיקו יקחו מהמאה שולטאניש שצוה שיהיו לחברת ת"ת עד חמשים שולטאניש והשלים כל מה שצוה ואם יספיקו הנכסים יהיו כל המאה לת"ת כנז' עוד צוה שהש"ס שולטאניש שיש לו ביד הר' פלוני שישארו בידו עד סוף שלש שנים ויהנה מהם והוא יתן לה מהם הריוח שיראה בעיניו עוד צוה שלחלק כל מה שצוה יהיה אפטרופוס הר' פ' והר' פ' והם יחלקו כפי ערך הנכסים שיגבו מהחובות שיש לו בשטרות עכ"ל הצוואה וחתומים עליה שני עדים הא' הסופר הנ"ל והשני האיש הנ"ל שיש בידו ש"ס שולטאניש ואח"כ כתב ידי המצוה השכיב מרע פלוני מקיים כל הכתוב לעיל: טען טוען היורשים שכל צוואה זו בטלה מפני שהעדים הם נוגעים בדבר שהאחד הראשון צוה לתת לו א' שולטאני והשני צוה להניח בידו ש"ס שולטאניש שלש שנים ויתן ריוח מה שיראה בעיניו וכיון שהעדים נוגעים בעדות כל הצוואה בטלה וכל הנכסים הם של היורשים: השיבו מקבלי המתנות והאלמנה הצוואה קיימת אע"פי שהעדים נוגעים בעדות מפני שיסתלקו מהנאתם ויעידו וכדאיתא בפרק חזקת הבתים ועוד שאפילו אם יסתלקו הצוואה קיימת מפני שכתב יד המצווה חתום עליה וכשבאו מקבלי המתנות לעשות חשבון לא נמצא בחובות כדי להשלים לתת לכל מקבלי המתנות כאשר צוה מפני שהוציאו מהם בחולייו ובצורכי קבורתו וגם מפני שהיה הפסד בקצת החובות ועל זה אמרו אותם שייחד למתנותיהם מחוב של שבעים שולטאניש שחייב לו הר' פ' אנו נקבל מתנותינו מהשבעים שולטאניש שייחד לנו ואם בשאר החובות חסר מאי איכפת לנו: טענו שאר מקבלי המתנות לא כי אלא כמוכם כמונו שוים אם יהיה חסרון בנכסים ולא יספיקו לכל המתנות יתחלק החסרון בין כולנו כל אחד ואחד לפי ערכו וכדתנייא בפרק יש נוחלין ש"מ שאמר תנו מאתים לפלוני ושלש מאות לפ' וארבע מאות לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זוכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכלם ופסקה הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות זכיה ומתנה וז"ל ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' ושלש מאות לפ' וארבע מאות לפ' אין אומרים כל הקודם בשטר זכה לפיכך אם לא הניח אלא תשע מאות חולקים הנמצא כפי מ"ש להם עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים וטעמא דמילתא משום דלכולם נתכוון ליתן ביחד אלא שאין אדם יכול להוציא שני דברים כא' ומה שייחד לכם החוב ההוא היינו לומר שתקבלו מאותו החוב חלקכם אבל לא שתקבלו יותר מחלקכם וכיון שמן הדין אם יחסר מכלל הנכסים יחסר גם לחלקכם ולא תטלו אלא לפי חשבון אין הייחוד שייחד לכם החוב ההוא מוציאכם מדין זה ולא תטלו אלא לפי חשבון ערככם וגם בדברי הנותן מפורש כן שכתב בסוף דבריו שלחלק כל מה שצוה יהיו אפטרופוסים הר' פ' והר' פ' והם יחלקו כפי ערך הנכסי' שיגבו מהחובו' שיש לו בשטרות הרי שפי' כוונתו שלכל מה שצוה יחלקו כפי מה שיגבו ולא הוציא אתכם מהכלל אדרבא כלל אתכם במ"ש שלחלק כל מה שצוה: