אעפ"י שאין מנהגי לכתוב ולאשר ולקיים ולחזק פסק אחרים רק בפסקי אחר שאעיין היטב ב' ג' ימים לפחות ואח"כ אני משיב בארוכה כאשר יורוני מן השמים ועתה בעוברי פה ארם צובא חדא כרעא אמברא וחדא אארעא ואני הולך על אשר אני הולך ולבי בל עמי שאלוני משפט צדק ולא אוכל להשיב כאשר עם לבבי וכדי שלא להשיב פני שואלי ריקם ואהבת הטוב אהבת נעורים עם החכם השלם היושב על כסא ההוראה ואהבת התור' שלמדנו לפני מורינו הרב הגדול מוהר"ר יוסף קארו נר"ו לא אוכל להמלט מלכתוב והיא היא אלצני לצאת ממאנתי ולא אכתוב ענין הלכה כי כבר הודעתי בפסק האחר כי ספרי אינם אתי רק נראה לי כי זה הדין הוא ברור כשמש שאין במתנ' ראובן לשמעון ממשות כלל שכיון שהוואק"וף הוא עשוי כתיקונם לפני העש"ג השופט הגדול דלא מרעו נפשייהו ובפרט אלו השופטים מולא"ש שלוקחים פרס מאת המלך יר"ה ת"ק לבנים ביום ובודאי דלא מקבלי שוחדא וידוע ומפורסם הוא זה דלא מקבלי שוחדא וכבר ניסינו בזה כמה פעמי' ולא מקבלי שוחדא וכך שמענו מפי מגידי אמת נמצא לפי זה שהוואק"וף חזק לדור דורים כל ימות לעולם ועד והמתנה שנתן ראובן אין בה ממש:
אבקת רוכל · חלק ע״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.