ראשונה כתבתם וז"ל כי הנבון הר' יצחק עזריאל ירושלמי בהיותו בעיר פיזרו לוה מעות ברבית מאיש אחד שמו שלמה מאנקונה ולא מפני רשע ומעל לחטא לה' עשה כן אלא שהיה לו אז עת צרה וצוקה עת מלחמה ואין שלום כו' ע"כ זה התנצלות על רבי יצחק הנז' אינו מספיק דדמי כי אוכלא לדנא וכי מפני צורכו ודוחקו יהא מותר לעבור על דברי תורה אם בעל נפש הוא היה לו למכור אז הספרים או מטלטלין שהיה לו בביתו בחצי שיוויים ולא לקחת ברבית. ועוד תינח בתחילת השנה בשעה שקצץ לו הרבית שהיה דחוק בסו' השנה שפרע לו הרבית ט"ו דוקאטי' מאי איכא למימר לא היה לו לפורעם ולעבור בשלשה לאוין לא תשוך לאחיך ולאחיך לא תשיך. ולפני עור לא תתן מכשול כדאיתא בשלהי איזהו נשך אלא היה לו לעמוד עמו אז בדין:
אבקת רוכל · חלק ו׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.