אבקת רוכל · חלק ו׳ סימן י׳

עתה כדבריכם כן הוא דודאי לא נאמר שיהיה מותר להלוות לישראל משום דינא דמלכותא דאם לא כן בטלתה כל התורה כולה בדינא דמלכותא אמנם מה שמכר הספרים אחר שנה ועשה מהם כרצונו אפשר לומר דהדין עמו דמשום דינא דמלכותא קנאם לצמיתו' להיותם שלו ודין המלכות באותו גליל הוא שכל המלוה על המשכון ואין בעליו פודהו בתוך שנתו הרי הוא מהמלוה לחלוטין וכ"ש זה שכבר התרה ברבי יצחק הנז' פעמים שלש שישלח לו מעותיו ואם לאו הוא ימכור הספרים שאינו חייב לו כלום וכתו' במרדכי ריש פרק הגוזל בתרא פסק הרב רבי יצחק ז"ל שישראל המלוה גם לישראל חבירו על המשכו אין המלוה זקוק לשומרו יותר משנה מלמוכרו ולגבות הלואתו בדינא דמלכותא גבי מלוין לגויים ברבית ועשה מעשה בזה באחד שמשכן לחבירו ספרים ואחר שנה שלא פרע בא ישראל ומכר המשכון לסוף שנה ותבעו חבירו לדין ופסק דאין לו עליו כלום משום דדינא דמלכות' דינא והביא ראיה מפ"ק דגיטין מכל השטרו' העולים בערכאות של גויים דפסק בגמ' דדינא דמלכותא דינא כשמואל ע"כ ואע"ג דכתב במרדכי ריש פ' הגוזל בתרא בשם הרב אליעזר ממיץ ז"ל דלא אמרינן דינא דמלכות' דינא אלא בקרקעות ובמשפטים התלויים בקרקעות כגון מכס כגון שאמר לא יעבור איש בארצו אם לא יתן מכס וכתוב נמי בס' התרומה קבלתי מרבותינו שלא נאמר דינא דמלכות' כי אם בדברי' שהם עוסקי המלך כגון ענייני הדרכי' והמסי' והטסקאות שלו ליתא דודאי בכל מילי אמרינן דינא דמלכותא דינא ואפילו בדבר שאין בו הנאה למלך וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות זכיה ומתנה שכתב במה דברים אמורים במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט המלך שכל דיני המלך בממון על פיהם דנים ע"כ וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דגיטין יש מפרשים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם להנאת המלך וכדאמרינן בפ' הגוזל בתרא תדע דקיצי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עלייהו וכד אמרינן בפרק חזקת הבתים דמלכא אמר לא ליקני אניש ארעא אלא באגרתא דב"הג נמי איכא לאוקומי כדי שיקיים השטר ויקח את חוקו אבל מידי דלא שייך ביה מלכא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ולא נהירא מדאמרינן התם אמר רבא הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיא משמיה דרבא דדינא דמלכותא דינא אריסא דפרסא ארבעין שנים כלומר דמלכא אמר והנהוג שתועיל חזקה לגוי בארבעין שנין והכא ליכא הנאה ותועלת בכך למלך ע"כ וכן כתוב בנמקי יוסף בפרק חזקת הבתים והיינו דאמרינן דינא דמלכותא ולא אמרינן דינא דמלכא למימר אע"פי דלא שייך ביה מלכא אלא הוא תקנה ותועלת לבני המלכות אמרינן דינא דמלכותא אי נמי דקאי דינא דמלכותא למימר שצריך שיהיה אותו החוק כללי לכל בני המלכות ואע"פי שהיה חק חדש לבד שיהיה כללי ולא פרטי אמרינן דינא דמלכותא דינא וזהו דעת גדולי הפוסקים ורובם לא כהרמב"ן ז"ל והרמ"ה ז"ל שכתבו שאם בא מלך לעשות דין חדש אע"פי שחקק אותו לכל אם לא היה כן מחוקי המלכים הראשוני' לאו דיני' דינא והיינו דנקט דינא דמלכותא ולא נקט דינא דמלכא ע"כ ומיהו כתוב בס' התרומות אבל עסקי ישראל עם ישראל חבירו אין לנו לדון ביניהם דיני המלכות וא"כ בנ"ד ליכא למימר דינא דמלכותא ולא קנה הספרים שלמה מאנקונא בעבור השנה לעשות מהן כרצונו ובמה שכתבתי מהמרדכי בשם הר' יצחק בר' פרץ ז"ל אין לומר כי זה הוא דוקא שיוכל המלוה למכור הספרים כדי לגבות חובו אבל היתר לעולם הוא מהבעלים וכן כל מה שכתבתי דיני הרמב"ם ז"ל שכל דיני המלך בממון על פיהם דנים איכא למימר נמי שזה הוא דוק' במקח וממכר אבל לוותר ממון ישראל לישראל חבירו כנ"ד לא וא"כ הדין הוא שנאמר לרבי יצחק הנז' הבא ראיה וטול כי המוציא מחבירו עליו הראיה ואם יטעון שהעדים אינם רוצים לבא לעיר מפני שמחנפין לשלמה מאנקונא מחמת עושרו ומפחדים ממנו אז יכופו ב"ד אותו שיביא הוא עצמו אותן עדי' שאומר רבי יצחק שיודעים הדבר כמה היו שוים ספריו יותר ממה שמכרם שלמה מאנקונא שיעידו כדבריו או יבקש עדים אחרים כדאמרינן בפרק המפקיד על מארי בר איסק דאתא ליה אחא מבי חוזאי כו' ואם אין עדים שיהיו יודעים שיווי הספרים אז ישבע שלמה מאנקונא שהיו שוים כך כדבריו ושלא מכרם בפחות משיווים שם במה דברים אמורים כשאין עדים על שלמה מאנקונא שהוא מלוה לישראל ברבית אבל אם העידו עליו שהוא מלוה ברבית לא ישבע מפני שהוא חשוד וגם ר' יצחק לא ישבע מן הטעם שכתבתי לעיל ויפסיד בלא שום מין שבועה וכדאמרן: