אבקת רוכל · חלק מ״ט סימן ב׳

הילכך בנ"ד פשיטא דמעמידין אפוטרופוס חדא קטן הוא ואם דלמא תמצי לומר גדול הוא ליתי קמאי ואין לך מצוה גדולה מזו וכל אדם רוצה לזכות בה דאיכא תקנה ליורש ותקנה לאשה וקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואין חילוק במטלטלין וקרקעות ועבדים לכל ממנין אפוטרופוס ומוכר ועושה מה שהוא תועלת ליתומים ומה שעשה עשוי וגם זה מוסכם ותניא בפרק הנזקין ואין האפטרופוסים רשאין להוציא עבדים לחרות אבל מוכרין לאחרים ואחרים מוציאין אותו לחרות הכא נמי מוכר שפחה זו לאחרים ע"מ לשחררה ואחרים מוציאין אותה לחרות ע"י גט וא"ת דכתב עלה רש"י אבל מוכרין אותה לאחרים כגון לאכילה או ליקח בהן קרקע וכ"כ הרמב"ם בפ"י וז"ל יש לאפטרופו' למכור בהמה עבדים ושפחות שדות וכרמים להאכיל ליתומים אבל אין מוכרין ומניחים המעות וא"כ בנ"ד דאית יתומי' לאכילה אמאי ימכור ל"ק כלל דלעולם בתר תקנת יתומים אזלינן ומה לי תקנת אכילה ומה לי תקנה אחרת וכבר בררנו לעיל דאיכא תקנה ליתמי במכירת השפחה להניח מעותיה ביד נאמן ותו בשלמא היכא דאיתי ליורש קמן תקנתא הוא שלא ימכרוהו עבדים ושפחות כדי שישתמש בהם אבל בנ"ד תקנתא היא שתמכר ואנן סהדי דניחא ליהו בהכי כל היכא דאיתניהו כיון דאיכא תקנה לדידהו ולדידה ותו שאין הדברים האמורים אלא בזמן שלא נטל רשות מב"ד אבל נטל רשות מב"ד רשאין לעשות כל מה שיראה לב"ד וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ונראה שהוא מוסכם ותנייא בפר' הניזקין וכתבה הרמב"ם ז"ל סוף נחלות אין אפטרופוסים רשאין להוציא עבדי' לחרות אפילו ליקח דמים מן העבד להוציאו לחרות אבל מוכרין לאחרים ולוקחין הן הדמים ע"מ להוציאן לחרו' ואותן האחרי' הם משחררים ע"כ ואיכא מאן דפסק כרבי דאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו הילכך בנ"ד ב"ד של שלשה חכמים ממנין אפטרופוס בנכסי ראובן ומוכר שפחה זו לאחרים ע"מ לשחררה ומניח את המעות ביד נאמן ע"פי ב"ד והקונה משחרר אותה בגט ומותרת לבא בקהל והנראה לע"ד