אבקת רוכל · חלק ג׳ סימן ה׳

ואולם לדעת מה יעשה בו זה דבר פשוט כי להיות שענין היות מעשר האדם מממונו נפקא לן בירושלמי ממה שנאמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך יש לנו ללמוד זה מזה בענין החלוק וגם כי נראה שיש מי שנוטל מעשר עני ולא צדקה כדאמרינן בתוספתא דנדה פרק בן תשע ומביאה מ"ג פ"ק דבבא בתרא וז"ל כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני ויש מי שנוטל מעשר עני ואינו נוטל צדקה ואם נראה דלא דמי הא אוקמה מ"ג שמדבר בחבר עיר שבושת הוא לו ולצבור שיתפרנס החכם המתעסק בצרכיהם מכיס הצדקה אבל מעשר עני שנלקח בגורן נראה כמנחה שלוחה אליו ואין בושת ופגם בזה ומ"ס בחדא מחתא מחתינהו ואחר שכן הוא נאמר כי כמו שבתרומה ומתנות טובת הנאתם לבעלים וראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים וכמו שאמר בחולין למחזיקי בתורת ה' יש להם מנת ושאר המחזיקים כו'. הג' לענין המעשר לבעלי תורה הוא הטוב ועץ חיים היא למחזיקים בבעלי תורה העניים וכן בירושלמי ריש פרק בני העיר וז"ל ר' חייא בר אבא אזל לתמן יהבי ליה פריטי למפלג ליתמי ולארמלתא נפק פלגינהו לרבנן עד אפ' להפריש אחרים תחתיהם ע"כ ומ"ג מייתי לה רפ' דבתרא א"כ אנו רואים אפילו שהנותן הצדקה נתנה לחלקה ליתומים ולאלמנה חלקה רבי חייא לחכמים שלא מדעת הנותן אם כן שכרו גדול, וזהו הראשון. השני, פדיון שבויים דכולהו איתנהו ביה. הג' ב"ח מגרעת הצדקה והגדולה שבכולם כשנותן לעני והוא אינו יודע. הד' להשיא יתומות או עניות. הה' לקנות ספרים לבני עניים. הו' ליתן קצתו לקרוביו העניים כי כולו לא יתכן כמ"ש בחולין הנותן כל מתנותיו לכהן אחד כו' ובירושלמי במסכת פיאה אמר רב יאודה תבא מארה למי שמאכיל אביו מעשר עני ואף על פי שיש ברייתא שם בירושלמי שאומר אב ובנו אשתו וקרוביו ב' אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר עני ונותנים זה לזה מעשר עני, כבר תירצו המרדכי דהוי דוקא בשגם הבן גם האב שניהם עניים אבל אם אחד מהם עשיר תבא מארה כו' וכן כתב הריב"ש בתשובה: