ומה שאמרת שזה השם היה יוצא מפי כהן גדול לקדש הקרבן שכן הדין נותן לכל קרבן גם שאר השמות שהיה מזכיר היה להודות ולהתנפל ולהתפלל שודאי שלא היה מוצא שם שמים לבטלה כי אם לענין זה והנה תלה תשובת בשכמל"ו ליציאתו מפי כהן גדול לא לענין יציאתו כי כן אמר בפירוש שם המפורש יוצא מפי כהן גדול סתם יהיה לא לענין וידוי או לענין תפלה או לענין אחר אין להם אלא השומעים מפיו היו כורעים ומשתחוים ומה שאמר שזה לא היה צריך להבליעו שלא היה בהרמת קול כשאר השמות שהיה מזכיר בוידוים ולא לטעות בו הרי אומר בהדיא י' פעמי' ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא שם המפורש בראשונה היה מגביה את קולו בשם ולא אמר בשמות הוידויים כדברך השר אשר פירשה ובכלם על כרחיך חוזר לשמות הוידויים ולנתינת הגורל ומה שאמרת שלא היה קורא בהבלע' קול כי אם האחרון והראשונים היה אומר אותם ככתבם ולא כפירושם שכן אומר ככתבו שהוא שם המפורש ואין עוד מלבדו ולפי דעתך לא היה מזכיר את השם רק שלשה פעמים פעם אחת בכל וידוי וזה הפך סוגיית הגמרא כדאיתא במסכת יומא פ' טרף בקלפי ת"ר י' פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם ביו"הכ כו' וכ"כ כל הפוסקים וכן בכל ספרי ישראל עשרה פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם ביו"הכ ובכולם היה הזכירו ככתבו שהוא שם המפורש ואין הפרש ביניהן ואין בהם נפתל ועקש:
אבקת רוכל · חלק כ״ז סימן כ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.