אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן ל׳

הדרך הב' הוא כשאחר שינקרוה יקלפו ממנה קליפה דקה כדי שתוכל להנטל כולה בבת אחת בלבד מ"מ אפשר שנגע שומן הגיד בה והיא מותרת וזה לדעת הפוסקים שאנו סומכים ועושים מעשה עפ"י הוראותיהם הלא הם הרשב"א והר"ן והרא"ש מטעם דס"ל דאף במליחה דקדרה חשיב רותח ומליחה שוה לצלי ושומן גיד אוסר תערובתו עכ"ז אינו מפעפע בצלי ומליח ואינו אוסר אלא כדי קליפה בלבד וכן דעת הרי"ף לפי דברי הרא"ש וזו ודאי שטה מוסכמת לרוב רבותינו הצרפתים המחמירים בכל שלשה דברים הנ"ל הם המדברים הריא"ז ורשב"ט ור"י מוינא ור"י מפריש ור"י סתם לפום מאי דכתיבנא בהסכמת לשון המרדכי בגיד הנשה למעשה התרנגולת דמייתי ליה בכל הבשר בודאי שנמצא לא' מגדולי עולם אלה מעשה שאסרו והצריכו ששים כי דייקת ביה שפיר משכחת דלא אמרו אלא בחלב גמור אך לענין שומן גיד וקנוקנות יש ליחס להם שטה זו הממוצעת ולא הקלה והיא דעת הר"מ גם לא החמורה והיא דעת הר"ם ורבני מגנצא ור"מ לפי מה שכתבתי דמודו בשומן דגיד אע"ג דפליגי לענין קרומות אם כן לפי פי' שפירשתי דברי ר"ב ורבותיו גם כי דחוק הוא ואין צ"ל שזו דעת רבינו יואל ורא"ם וראבי"ה והרמב"ן דמקילי במליחה אף בדבר המפעפע וסוברים דאין מליחה אוסרת אלא כדי קליפה: