אבקת רוכל · חלק רי״ב סימן ט׳

ואעפ"י שיש לדחות ולומר דהאי עובדא דירושלמי היינו עובדא דבני מישא דמייתי בגמרא דידן דאתו לקמיה דרבי יוחנן ואסר להו משום שמע בני מוסר אביך ולא משמע דמיירי בגלו ממקום למקום י"ל שאעפ"י שלא נתפרש בתלמודא דידן הכי הוה עובדא כדקאמר בירושלמי ולא חש תלמודא דידן להאריך בכך ורבי יוחנן דאסר להו בתלמוד' דידן אפשר דמטעמ' דר' דאסר להו אסר כדמפרש בירושלמי דסבר דהלכה כרבי יהודה דאסור לפרוש בים הגדול הא לאו הכי הוה שרי להו והכא את"ל דאע"ג דלא סבר כרבי יהודה לא הוה שרי להו דלא אתי כר' דירושלמי אם כן אף אנו נאמר דתלמודא דידן דעומדים על אדמתם מיירי כפשטא דגמרא הא אם גלו ממקום למקו' ובקשו לחזור בהן מתירין להם: ומ"מ מכל מה שכתבתי לעיל נתבאר דפשיטא מביעתא בכותחא שהאשכנזים הדרים בפליבנ"א מותרים לאכול מבדיקת הספרדים ולא עוד אלא שאם באו להחמיר על עצמם אינם רשאים מפני הלעז ומפני המחלוקת כי גדול השלום שעליו העולם עומד הנר' לע"ד כתבתי אני הוא המדבר הצעיר העלוב יוסף בכמה"ר אפרים קארו זלה"ה