והנני משיב ואומר ששורש דין זה בפרק מקום שנהגו דתנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושים או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת וגרסינן בגמרא כי אתא רבה בר בר חנא אכל אייתרא פי' כשבא רבה בר בר חנא אכל חלב שבכפיפת הקיבה שהקיבה כפופה ועשויה כקשת ואותו חלב שבמקום היתר אוכלים בני א"י ובני בבל נוהגים בו איסור וכשבא רבה בר בר חנא מא"י לבבל אכל אותו חלב ואקשינן ורבה בר בר חנא לית ליה הא דתנן נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל אי נמי מבבל לארץ ישראל אבל מארץ ישראל לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו רב אשי אמר אפי' תימא מארץ ישראל לבבל ה"מ היכא דאין דעתו לחזור רבה בר בר חנא דעתו לחזור הוה ובפ"ק דחולין נמי גרסינן רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל ואקשינן ורבי זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל רב אשי אמר אפי' תימא מבבל לארץ ישראל הנ"מ היכא דדעתו לחזור רבי זירא אין דעתו לחזור הוה וכתב הרא"ש בפ' מקום שנהגו וקי"ל כרב אשי דהוא בתראה ויש לאדם לילך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא כי הא דרבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל בעלותו לארץ ישראל כי לא היה דעתו לחזור לבבל ולכך לא נהג חומרי המקום שיצא משם וכן רבה בר בר חנא אכל תרבא דאייתרא בבבל משום שהיה דעתו לחזור לארץ ישראל ולהכי לא נהג חומרי המקום שהלך לשם וכתב עוד שאפי' ההולך ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקולי המקום שהלך לשם ואל יחמיר כמנהג מקומו מפני המחלוקת בדבר שניכר בו שינוי מנהג כדמוכח לקמן כדאמרינן ממקום שאין עושין למקום שעושין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת והא אמרת נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם ומשני רבא אמ' אין בזה משום שינוי מחלוקת כלומר ודאי לא יעשת כי צריך לנהוג חומרי המקום שיצא משם כי מימר אמרי מלאכה הוא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא משמע הא לא אפשר בלא מחלוקת היה לו לעשות מלאכה עמהם דגדול השלום ויש לו לעבור על מנהג מקומו כיון דלית ביה איסורא דאורייתא אלא שנהגו בו איסור להחמיר עליהם עכ"ל הרי הדבר בבירור שכל איש היוצא ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואין דעתו לחזור למקומו דאינו נוהג כמנהג מקום שיצא משם אלא כמנהג המקום שהלך לשם וא"כ בנ"ד כשבאו האשכנזים למלכות הזה יש להם לנהוג כמנהגי מקומות אלו ולא כמנהגי מקומות שיצאו משם:
אבקת רוכל · חלק רי״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.