תשובה נראים הדברים שכל מה שעשו אנשי טוקאט היתה מדת כל אדם שכיון שהיו נפטרים מן המלך ממה שהיו נמנים עם אנשי נמצייא היו אנשי נמצייא נהנים במה שהיו מסייעים אותם ואנשי טוקאט גם כן היה מגיע להם תועלת במה שהיו פטורים מקצת הוצאות שהיו צריכים לעשות בזמן שיבא הגבאי עליהם כנהוג בכל המדינו' וגם היתה להם הנאה אחרת שאפשר שלא היו פורעים כל הצורך ולכן לא היו יכולים לחלק לעצמם אבל עתה שהמלך חלקם ודינא דמלכותא דינא נתבטלו כל הטעמים והרי הם כשני קהלות בשתי עיירות בפני עצמם ואין א' צריך לסייע לחבירו בשום מס לא בפרחים וכ"ש בגולגולת וכל קהל וקהל ישא עול בפני עצמם וכל היכול להפטר מהם או להציל באיזה אופן שיהיה לעצמו הוא מציל ואין לומר שיאמר הרי קבלו קדמונינו שנהיה לעם א' ונשא עול א' לפי שאנשי טוקאט אומרים אנו לא היה עלינו שום עול ואנחנו שמנו צוארינו לישא עול אחינו כיון שבזה היינו נפטרים מן המלך אבל עתה שהמלך חלק אותנו אנו תחת רשות המלך לישא עולו ואין אנו צריכים לישא עול אחר לא הבאתי ראיה לזה הדין לפי שהו' פשוט הרבה ויש לי ראיה מכמה מקומו' ועוד שאנשי טוקאט הם מוחזקים בממונם במה שהיו נותנים עד עתה שלא היה כתוב בספר המלך ואנשי נמצייא הם רוצים להוציא והמוציא מחבירו עליו הראיה: נאם הצעיר דוד ן' אבי זמרה:
אבקת רוכל · חלק ר״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.