למדנו כי כל מי שהגיע להוראה בחכמתו אעפ"י שאינו אלא בן י"ח שנים יורה יורה ידין ידין וכל המעכב על ידו מעכב אותו מלעשות מצות עשה מן התורה לדון את חבירו דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכ"ש אם מעכבים אותו מלהצטרף עם שנים שהגיעו לארבעים ואם הם רבים נמצא שמעכבים את הרבים מלעשות מצוה וכל שמעכבים הם רבים וחכמים גדול העון מאד במחילה מכבוד תורתם שאינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים וכן אינו דומה הדיוטו' העושים לחכמים העושים ואם מעכבים בידם בגזרת נידוי איני מוצא להם מקום אנה מצאו היתר לגזור נידוי לעבור על דברי תורה ואפילו אב לבנו ורב לתלמידו אינו רשאי מלעכבו ואם ירצה לעכבו לא ישמע לו כדתנן בסוף פ' ב' דמציא' א"ל אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר כו' לא ישמע לו ואם גזר עליו נידוי פשיטא שנידוייו אינו נדוי והמנדה יחוש לעצמו ובר מן דין אפי' אם לא היה עכוב מצוה בדבר הנידוי אינו נידוי מדגרסינן בירושלמי זקן שנידה לצורכו אינו נידוי וכתב' הטור ע"כ מצאתי:
אבקת רוכל · חלק ר״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.