אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן ד׳

עוד כתבו שאין מתירין הסכמה חמורה כזאת לסייע ידי עוברי עבירה כיון שנחשדו על הגזלה ועל הנבלה. אומר אני מפני שראו בחתימתי דבר זה שהיה על דרך הגזמה לבל תחזק ידי הקצבים וגם עוזריהם לבטלה תוך זמנה לכך חתמתי עליהם כך ובקעה מצאתי וגדרתי בה גדר ומעולם לא נחשדו על הנבלה זולת על הגזלה לבד ומזה אפשר שיבואו לידי חשד נבלה ואין לטעות בזה דהא דרשינן לשון הדיוט וממנה מובן דבר זה שהרי לא עשאוה אלא לעשר שנים לבד דאילו היתה מחמת נבלה היו עושים אותה עליהם לעולם גם בכלל הסבות שכתבו על סבת עשייתה לא זכרו דבר נבלה כלל ואילו כן היו זוכרים אותה הואיל והיא חמורה מאד נוגעת לבשר ולעצם ושקולה יותר מכל הסבות שכתבו וגם מחתימתי ניכר דבר זה בפירוש לשון הדיוט דהאי דינא לא מחמת שהם חשודים על הגזלה נאמר שאפשר שיבואו לידי חשד נבלה דהא קי"ל החשוד על דבר אחד לא הוי חשוד לזולתו כדאיתא בבכרות פרק עד כמה דתנן התם החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה אין לוקחין ממנו והלכה כמותו וכן פסק הרמב"ם בפי"ב מהלכות מעשר ומ"מ החשוד לדבר חמור הרי הוא חשוד לדבר קל ממנו דתנן התם החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות ואמרינן בגמרא מ"ט שביעית לא בעיא חומה מעשר כיון דבעי חומה חמיר ליה החשוד על מעשר מ"ט מעשר אית ליה פדיון שביעית כיון דקמתסרא עליה ולית לי' פדיון חמירא ליה החשוד על זה ועל זה כיון דחשיד אדאוריי' כ"ש אדרבנן ובנ"ד נבילה חמיר' ליה מגזל משו' דגזל' ניתנה להשבון ונביל' לא ניתנ' להשבון וגם מטמ' במגע ובמשא דנבלת עוף טהור מטמא' כגריס בבית הבליע' ושייך בהו איסור מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת אחת נמצא החשוד על אגזילה הקלה בעיניו לא הוי חשוד על הנבלה דחמירא ליה גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה מי שהוא מפורסם באחד מעבירות התורה נאמן הוא בשאר איסורין דמשומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה חוץ מן המשומד לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשובותיו סי' ק"ע ואף אם לא יהיה חמור ממנו בעונש אלא שחמור בעיני בני אדם שזהירין ממנו יותר מזה הוי חמור דהא אמרינן בבכורות פ' עד כמה אמר ר' זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים חשוד על השבעית חשוד על המעשר מאן חכמים רבי יהודה דבאתריה דרבי יאודה שביעית חמירא להו גם כי גזלה ונבילה שני איסורים נינהו דהנחשד לחמור שבהם לא הוי חשוד אפילו על הקל דהא משומד לערלות לא הוי משומד אשחיטה דקילא מינה אמנם שביעית ומעשר וטהרות אע"פי שהם איסורים מחולקין שייכי אפילו בדבר אחד וכולם מין אוכל וחשיבי כאיסור אחד לענין שאם נחשד על החמור נחשד גם על הקל ובנ"ד נמי לא אמרן כיון דחשיד אגזלה חשיד נמי אנבלה אלא כשנחשד תחלה על שניהם וחזר בתשוב' משניהם ושוב נחשד על אחד מהם דבהא ודאי רגלים מוכיחות מגו דחשיד אהא חשיד נמי אהא דאמרי' התם יש מי שהוא חשוד על הטהרו' ואינו חשוד לא על זה ולא על זה פי' לא על המעשרות ולא על השבעית ופריך ורמינהי נאמן על הטהרות נאמן על השביעית הא חשיד חשיד ואמר רבי ינאי כגון דהוה חשיד לתרוייהו ואתא קמי רבנן וקביל אתרוייהו והדר אחשד אחד מינייהו דאמרינן מגו דחשיד אהא חשיד נמי אהא אידך משא"כ בנ"ד דאילו כן אית לה קלא ואיברא החשוד על הגנבה אינו חשוד על הנבלה לאכלו או להאכילה לישר' דאמרינן בפ"ק דחולין הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו הלך ומצאן שחוטים רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר אמר ר' נראין דברי ר' יהודה כשמצאן באשפה דברי רבי חנינא כשמצאן בבית וכתבו שם התוס' וז"ל הרי שנאבדו לו גדייו ה"ה נגנבו ומשום דחשיד אגניב' לא חשיד אנבילה ובתוספ' קתני בהדייא נגנבו לו תרנגולי' ומצאם שחוטים כו' וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וכ"כ הרב בנו בטור יורה דעה וז"ל המוציא בהמה שחוטה כראוי במקום שרוב ישראל מצויים כשרה ואפי' אם נגנבה ממנו ונמצאת שחוטה אע"פ שהוא חשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה עכ"ל: