ועוד שאפילו את"ל שהוא היודע ועד שזן אותה כראוי ואינו חייב לה כלום וא"כ מה שמשלם לה הוי תוספת על כתובתה הא אין הולכים בנדרים אלא אחר כוונת הנודר וכדתנן בפ' הנודר מן הירק הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מות' להתכסות באניצי פשתן ר"י אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו ופסקוה הפוסקים ובפ' קונם תנן היו מסרבין בו לשאת את בת אחיו כו' היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו כו' ומאחר שכשקבל עליו נזירות שלא להוסיף על כתובתה כי מה שיתחייב בדין התורה לא היה אלא על מה שהיו רוצים קרוביה שיוסיף לה על כתובת' וכדי שלא יעלה בדעתם ולא בדעת דיין או פשרן שיכנס ביניהם אפשר שיוסיף לה על כתובת' קפץ ונדר כן ומאחר שלא פשרו ביניהם להוסיף על כתובתה אין זה ענין לנדרו דבנדרים הולכים אחר כונת הנדר:
אבקת רוכל · חלק קפ״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.