וראיתי שהדין עם החכם הר' מנחם מחמש טענות. הא' שלא נתחייב לו אלא בתנאי שיעשה הר' דוד כל השתדלותו להבטיח להר' אברהם ישראל מערעור מרדכי הנאמן של ארטא ממאתים פרחים שטען בעדו של הר' אברהם ישראל והר' דוד לא עשה השתדלותו וא"כ לא נתחייב לו כלום הר' מנחם והר' דוד טוען לא כי אלא עשיתי כל השתדלותי באופן שלא נתפרש הב' שהר' מנחם אינו אלא ערב שכך הוא לשון הפתקא נתחייבתי לתת להר' דוד ת"ק לבנים בעד הר' אברהם ישראל שלשון זה הוא מבואר שהוא לשון ערבות והר' דוד לא נתן הת"ק לבנים וא"כ הוי ערב שלא בשעת מתן מעות ובעי קנין וכיון שלא נתחייב בקנין אינו חיוב כלום ואפי' לדברי הר' דוד שטוען שע"י נתנם לגוי עכ"ז הוא פטור מפני שלא נתחייב אלא בתנאי שיעשה כל השתדלותו כו' והיינו אסמכתא וערב באסמכתא אינו מתחייב ואע"פ שהר' דוד אומר שהוא הלוה המעות לחכם כדי לתיתם לחאב"אלה הכתב מכחישו שכתב נתחייבתי בעד פ' ואם כדברי הר' דוד הוה ליה לכתו' לויתי מהר' דוד:
אבקת רוכל · חלק קנ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.