והנני משיב כאשר יורוני מן השמים כי את"ל שהיה רבית כדבר טענת שמעון שמחל לו אין מוציאתו מידי איסור לדעת הגאונים שכל רבית מחילה הוא והתורה אסרתו אבל לדעת הרא"ש אע"פי רבית אינה מועלת לרבית שעתיד ליקח מועלת לרבית שכבר קבל ממנו וזהו דעת הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה ולוה למי שמבין דבריו כדרכן ואע"פי שראובן מכחיש ואומר שמעולם לא מחל נאמן שמעון בשבועתו אם הוא מוחזק וראובן בא להוציא ממנו ולא אמרי' כיון שלדברי ראובן נטל רבית שמעון היאך ישביענו דכיון שהוא חשוד ליטול רבית הוא חשוד לישבע בשקר דאפי' למי שסובר דמאן דחשיד אממונא חשיד אשבועתא איכא למימר דהכא לא חשיד משום דמורי ואמר דכיון דתחלת עסק זה היה מחמת סחורה תו לית ביה איסורא וכל היכא דאיכא למתלי דטעי ומורה להיתירא לא הוי חשוד וכדאמרינן בריש מציעא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וכיוצא בזה אמרינן בפ' זה בורר הנהו קבוראי מיהו מאחר ששמעון הביא ראיה עד אחד שמחל לו פטור משבועה כיון שעד אחד מסייעו כשם שעד אחד מחייב שבועה כך הוא פוטר משבועה וכמו שהארי' הרא"ש בריש מציעא וכתבוהו הפוסקים וכן בטענת הת"ק לבנים מאחר שלוי אומר כדברי שמעון הרי עד אחד מסייעו ופוטרו משבועה כי לוי אינו נוגע בדבר כי אין לו הנאה בעדות זה כל זה על הקדמת שבטענת הק"ן אלפים איסור רבית לפי דברי ראובן בענין שהיו ב"ד צריכים להוציאו מיד שמעון:
אבקת רוכל · חלק קנ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.