ובברירת השמאים ההם גזרתי אומר שה"ר אליה הנז' יברר אחד מהם וה"ר יאודה הנז' יברר א' מהם ושני השמאים אשר נתבררו יבררו עוד השמאי השלישי ויקבלו עליהם כה"ר יאודה וכה"ר אליה הנז' בקנין במקום שבועה שיקיימו כל מה שיגזרו עליהם בשומא ההיא ואמנם על הריוח הנשאר יעמדו אח"כ לדין והנה ה"ר יאודה הנז' טען בפני שלא יקבל הסחורה עד שישבע לו ה"ר אליה הנזכר שאין לו מעות לפרוע כפי מה שנתחייבנו כפי שורת הדין גם כי רצה לגלגל עליו בשבוע ההיא טענות אחרות עם שבועת השותפין ואז ה"ר אליה הנזכר סירב בדבר ולא רצה לישבע אע"פי שיתחייבנו מדת הדין בזה גם כי היה טוען שאינו שומר שכר בדבר להתחייב בגניבה ואבדה כי אינו אלא שותף לבד ואפילו אם תמצא לומר שהוא שומר שכר כדברי בעל דינו הנה הוא טען שיביא עדים שהיתה הגנבה ההיא באונס ופטור עליה ובכלל דבריו הודה בפני שנגנבו לו הנכסים ההם בלילה בפונדק ולא היה ישן שם גם טען שהמעות היו טמונים בקרקע והגנב הוציאם ואני גזרתי אומר שאם יקיים ה"ר אליה הנז' דבורו ויפרע כאמור ועל שארית הריוח אם יהיה יעמוד לדין עליו ובהתחייבו ימתין לו זמן מה מבלי שיצטרך לעשות שבועה הנה מה טוב ומה נעים ואם אין הנה הוא מחוייב שבוע' אם שבועת השותפין או על השטר החתום בעד אחד ובהשבעו יגלגל עליו התובע בשבועתו כל מה שירצה:
אבקת רוכל · חלק קל״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.