מיהו יש לדחות דבעבד כנעני הטובל לשם גירות לדעת רבו לאו מדין מחילה אלא משום דהו"ל כהקדש וחמץ ושחרור שמפקיעין מידי שעבוד ומ"ה כל שאין גופו קני וטבל לשם בן חורין אפילו שלא מדעת רבו יצא לחירות והיכא דגופו קנוי לא יצא לחרות משום דאין בהקדש וחמץ כח להפקי' שעבוד הגוף אבל כשהרב אומר לו שיטבול לשם גירות הוה ליה כאלו הרב עצמו מקדישו דבדיבוריה לחוד זכה ההקדש והכא נמי זכה בו שמים בדיבוריה כשיעשה מעשה אח"כ ויטבול לשם גירות ועל כרחין צריך אתה לומר כך דאל"כ אמאי קנו עצמן בני חורין כשטבלו לשם גירות לדעת רבו וכיון דמטעם זכה בו שמים אתינן עלה להפקיע קנין גופו לשלא יהיה לרבו זכות בו למוכרו ולהשתעבד בו מההוא טעמא נמי אינו צריך גט שחרור אלא דאיכא למימר דמהי תיתי דעבד שגופו קנוי קונה את עצמו בטבילה לשם גירות לדעת רבו כלל דלא אשכחן מאן דאמר הכי:
אבקת רוכל · חלק קל״ד סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.