תשובה רואה אני שלא חל מכירת ראובן שטר חוב שלו ללוי כלל כיון דלוי לא נתן המעות עדיין והשמיט עצמו מתת המעות לא על ידו ולא ע"י אחר ברשותו וקנין שטרות זביני מריעי איקרו להו רבוותא ז"ל והכי הוי מכמה אנפי חדא דקנין שטרות לאו דאורייתא ועוד קי"ל כשמואל דחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ואיבעי ליה לקשקש ללוה בזוזי עד דכתי' ליה שטרא בשמיה א"כ ריע וקליש טובא ולהכי אנן סהדי דלא גמיר וקונה קנין שטרות לקנות עד דיהיב דמי ובנ"ד דאכתי לא יהיב ליה לוה דמי הקונה יכול לחזור בו בנדון הזה כי היכי דיכול המוכר לחזור ולמחול אע"פי שכתב ומסר ושקיל דמי הכי נמי הקונה יכול לחזור כיון דאכתי לא יהיב דמי הילכך אין כאן מכר ומה גם עתה דאיגלאי מילתא למפרע שלא חל השעבוד כלל כיון שהלוה נמסר למלכות הוא וממונו קודם המכר ובהדייא כתבו ז"ל שאם היה הלוה עני בשעת המכר בכלל אונאה הוי ומקח טעות הוא ע"כ וא"כ לא חל המכר בנ"ד כלל והשתא לענין יהודה שפרע לראובן בעד אחיו לוי שלא ברשותו כיון דמוכחנא דלא חל המכר ודאי הניח מעותיו על קרן הצבי לגבי לוי ובנדרים תנן המודר הנאה לחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו כו' ומוקי לה תלמודא כחנן דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי הא קמן דסתם לן תנא דהלכתא כחנן ואסיק בירושלמי ואפילו בבעל חוב דוחק ע"כ אם כן אין ליהודה שום מקום לתבוע ללוי:
אבקת רוכל · חלק ק״ל סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.