אבקת רוכל · חלק קכ״א סימן ז׳

וגם לפי' התוס' שפירשו שם וז"ל לפי מה שפירש הקונ' שתוקעין בערב שבת קשה דבסוף פ' במה מדליקין משמע דחזן הכנסת היה מניחו בראש הגג ועוד דרב יהודה היה בפומבדיתא ורבה במחוזא אלא נראה כלשון אחר שפירש שופר שבו נותנים נדבה לתלמידים וכתבו שם עוד וז"ל אלא משום חשדא פי' ר"ת ז"ל שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של עירוב אין מניחין אותו שם אבל בשיפורא ליכא חשדא שיודעים שמניחין אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידים עכ"ל ובנ"ד נמי יש חשדא לפי' ר"ת ז"ל שפי' פן יחשדוהו שהיה גונב הפת דהכא נמי איכא למיחש פן יאמרו מפני שבני בית הכנסת ההוא אינם מהוגנים ושולחים ידם בכלי הקדש ואנשי קטטות הם כשם שעשו קצת יחידים מהנפרדים הס כי לא להזכיר מפני הכבוד ולכן נמנעו מלילך שם ומה גם עתה בנ"ד שמתחלה הסכימו הכל לקנות להם בית הכנסת מיוחד לכלם ולהעלות על המשכונות כלי הקדש וליפרע מהנדבות ודמי המצות והמשמרות לפרוע חובותם בכך ואחר שקנאוה התפללו בהם כולם והוי הזמנה ומעשה אף אם אחר כך נתחלקו אין בידם לחזור ממה שכבר נתחייבו והיו מחויבי' בכך והאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכ"ש שהפרישו נדבותיהם ודמי מצותיהם ומשמרותיהם לעצמם ובני הכנסת ההיא פרעו הכל ופדו הכלים ההם מנדבותיהם ודמי מצותיהם ומשמרותיהם שודאי בזה זכו בכלי הקדש ההם וכ"ש שהם מוחזקים בידם מקדמת דנא ונתמשכנו ע"כ בהסכמת הכל לפי שאזלת יד להכריח לכל בקניית בית הכנסת להם לסבת יד מנגדינו תקיפא עלינו בעונותינו והולכי רכיל מגלי סוד וכבר כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תפלה וז"ל כל מקום שיש עשרה מישראל צריך להכין להם בית שיכנסו להם בו לתפלה בכל עת תפל' ומקום זה נקרא בית הכנסת וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת כו' עכ"ל והכי איתא בתוס' הביאה הרי"ף ז"ל בהלכות בפ"ק דב"ב וכן הרא"ש הביאה שם ואיברא דכלי בית הכנסת כבית הכנסת דמו כמו דאיתא בירושלמי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' ואין מקום לשנותם אפי' לבית הכנסת ההוא אלא ע"י עילוי כדאיתא במסכת מגילה פרק בני העיר כו': ומה גם עתה שכתב מהר"י ן' חביב דנ"ל כי בתי כנסיות שאנו מתפללים בהם תוך החצרות במלכו' תוגרמא בשכירות חדש או שנה ואינם הקדש אין בהם קדוש' שהרי הרמב"ם ז"ל כשהזכיר שאין להגביה גגות העיר על בה"כ כתב וז"ל כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגובה של עיר דהיינו כשבונין אותה מתחלה בקבע ובזמנינו זה במלכיות הנז' אין לנו רשות לבנות בעוונותינו בית קבוע לשם בית הכנסת ואנו צריכין להטמין עצמינו בבתי תחתית וקולינו לא ישמע מפני הסכנה א"כ אפי' שיהיה בית דירה למעלה על הבית שאנו מתפללים בו כמנהג אין למחות ובלבד שינהגו בנקיות בביתם שלמעלה מבית תפילה עכ"ל מ"מ בית זה אשר נקנה ונבנה משל הכל ובהסכמת הכל והוא מיוחד לבית הכנסת לכל בני העיר והנלוים עליהם דינו כבית הכנסת של כרכים אם לא נעשה על תנאי וקדושתו וקדושת כליו חמורה ע"פ התורה וכמו שאמרנו וא"כ אין לשנותם אפי' בבית הכנסת ההוא אלא על ידי עילוי ואמרינן בירושלמי וכתבו הרא"ש בפרק בני העיר בנאה לשם חצר והקדישה מהו נשמיענה מן הדא קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת כו' הדא אמרה בעיר לשם חצר קידש אימתי היא קדושה מיד או בשעת תשמיש נשמיענה מן הדא העושה תיבה לשם מטפחות לשם ס"ת עד שלא נשתמש בהן הס"ת מותר להשתמש בהן הדיוט ומה אלו שנעשו לשם ס"ת אינם קדושות אלא משעת תשמיש זו שבנוה לשם חצר לכ"ש ע"כ וכאן בנ"ד חזרו ובנו בה דבר מה לשם בה"כ והתפללו בה הכל ונתקדשה והנה אפ"ה מה שאנו עושים למלך בפרשת המלך אין בה קדושת ארון אלא יש בהם משום קדושת בית הכנסת כדאיתא בירושלמי בפ' בני העיר ומאי דאמרינן בגמרא דידן סוף פרק בני העיר הבימות אין בהם משום קדושה מדברי הרא"ש ז"ל נראה שהוא מפרש שאין בהם משום קדושת ארון אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת כמ"ש בירושלמי: וכתב הרשב"א שאלו שמתנדבין ס"ת ומניחין מטפחות בבה"כ מותר להשתמש בהם כל ספר וספר שעל דעת כולם הוקדשו אבל אלו שמניחים בביתם ואחר כך מקדישין