אבקת רוכל · חלק קכ״א סימן ג׳

תשובה נראה דטענה דמשום הזיק ראיה אינה טענה מפני שמחיצה של זכוכית הוה מחיצה ואין בה משום הזיק ראיה שהרי מפסקת וחוצצת היא בפני העין והוא שתהיה סתומה יפה ולא ישאר בה שום נקב שיהיה בו הזיק ראיה ואין לחוש שמא ברוב הימים ישברו דגם במחיצה של אבנים ברוב הימים תפול ואין לחלק ולומר דשאני מחיצת אבנים שאינה נופלת אלא לשנים מרובות שהרי במחיצת קנים מספיק למנוע הזיק ראיה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב והוא בגמ' ריש כתובות ומחיצת קני' עשויים ליסתר בזמן מועט כמו מחיצת זכוכית ואדרבא אפשר שיותר מתקיימת מחיצת זכוכית ממחיצת קנים מפני שכל מי שיש לו מחיצת זכוכית בחלונו נזהר ומזהיר עליה שלא תשבר וראיתי במקומות הרבה שעושים שבכה של ברזל לפניה כדי שתגין בפני אבנים שזורקים הנערים לפעמים וכן נכון לעשות במקום הזה שבכה של ברזל שנקביה דקים כדי שאף אם תשבר הזכוכית תחוף השבכה בפני העין ולא יהיה שם הזיק ראיה אבל מה שטען לעכב עליו מפני שכשיבא שמעון לבנות יעכב עליו ראובן מפני שמאפיל על חלונו טענה היא ואע"פי שראובן אומר שיעשה לו שטר כיון ששמעון טען שיאבד השטר או יאכלוהו עכברים ואפסיד זכותי הדין עמו דאע"ג דקי"ל כותבין שובר ואע"פי שהלוה טוען שמא יאכלוהו העכברים לא משגחינן ביה הא אמרינן בפרק גט פשוט דטעמא משום דעבד לוה לאיש מלוה משמע בהדייא דאי לאו האי טעמא הוה חיישינן לשמא יאכלוהו העכברים הילכך יכול לעכב עליו משורת הדין וכ"כ הרשב"א בתשובה ולענין מה נקרא חלון עשוי לאורה לענין מעשה כיון שהרמב"ם סתם דבריו דאע"פ דהמפרשים פי' דלא אבל חלון עשוי לאורה אלא בתנאים ידועים כבר כתב הרשב"א בתשובה שנהגו שכל חלון שנכנס בו אור הוי עשוי לאור אע"פי שיש לו אור ממקום אחר ועוד שדברי הרמב"ם אינם סתומים אלא מפורשים דכל שאינו עשוי לאור אלא לשמו' עשוי לאורה הוא אע"פי שיש לו אור ממקום אחר וכך הבנתי מלשונו ואח"כ מצאתי לי רב שהסכים לדברי הוא הריב"ש שפי' דברי הרמב"ם כן נאם הצעיר יוסף קארו סימן קכב יען כי אלצוני יחידי סגולה שבק"ק דמשק יע"א אנשי כנסת הגדולה שם המוקדשת לרבים וקנויה מכיס הרבים לכתוב להם פסק דין על דברי ריבות שעברו ביניהם ובין קצת יחידים שנפרדו מעליהם אחר שקנו בית הכנסת ההיא והתפללו בה הכל זמן רב ושוב נפרדו קצת לסבת קטטות שהיו ביניהם להתפלל בבתים מיוחדים ליחידים ואז תבעו מבני כה"ג ההיא לתת להם חלקם בכלי הקדש המוחזקים בידם יען היותם מקדמ' דנא מוחזקים לכל ותבעו פסק דין זה להיות בידם לדורו' הבאי' אחריה' לבל ישובו עוד לערער ע"כ ולזה אומר: